הבהרה: כשאני אומרת "חרדים", אני לא מדברת על הסוג עם הפאות והיידיש, אלא על חרדה.
הימים ימי מלחמה, ומפחידים מאוד- ללא כל ספק. דף הפייסבוק שלי מלא בסטטוסים של אנשים מפוחדים, המתים מפחד מנפילה נוספת של טיל. השגרה של רבים מחבריי מסתכמת בריצה מטורפת לממ"ד. טילים מתחילים ליפול גם במרכז, בתל אביב, המקום שהיה עד עכשיו המקום הבטוח.
מצב מפחיד, ללא ספק, ואני מניחה שכל אחד ואחת ממכם יודע להסביר את המצב הרבה יותר טוב ממני. כל דבר כבר נאמר, ואין לי מה לחדש.
המצב מאיים, והרבה מאוד אנשים נכנסים לחרדה- ולכן אני כאן, כדי לתת כמה דרכים להתמודד איתה.
קיימות 2 דרכים עיקריות להתמודד עם לחץ ועם חרדה:
א) התמודדות הממוקדת בבעיה- התמודדות עם מצב הלחץ עצמו. רלוונטי למצבים בהם ניתן לשלוט במצב עצמו, כשהאדם מסוגל לשנותו או לסגת ממנו.
ב)התמודדות ממוקדת ברגשות- כאשר אין באפשרותנו לשנות את המצב, אבל ניתן לשלוט על הרגשות והמחשבות של האדם. המטרה היא להקל על האדם במצבי לחץ בלתי נשלטים.
אסביר ואפרט על כל אחת מהדרכים.
התמודדות הממוקדת בבעיה:
ישנן מספר דרכים.
התמודדות מטרימה.
מה זה אומר? המצב שעומד לבוא הוא לא ידוע, ולכן הוא מלחיץ אותנו. אנחנו יודעים שמתישהו בקרוב ייפול טיל, בימים או בשעות הקרובות, אבל אנחנו לא יודעים איך להגיב, איך להתמודד עם זה, לאן לברוח ומה עושים במצב המפחיד הזה.
ולכן השלב הראשון הוא- איסוף מידע.
לנסות לברר את השאלות הבאות: איזה סוגי טילים אמורים ליפול? כמה זמן בערך יש מהרגע בו האזעקה מתחילה ועד הרגע בו הטיל נופל? מה המקום הבטוח ביותר שיש לשהות בו? וכו' וכו'. ברגע שהמידע בידייך, אתה מחזיר את השליטה לידיים שלך, ואז הרבה יותר קל להתחיל לפעול.
לפנות את המקלט, לתרגל מה קורה במקרי נפילת טילים, ועוד ועוד. בדרך זאת יש לך שליטה במצב, אתה בטוח ביכולות שלך ויודע איך להתמודד.
עשייה.
אני אישית גיליתי שהדרך הכי טובה עבורי להתמודד עם מצבי לחץ וחרדה היא לא לקפוא במקום, אלא להתחיל לעשות. לא לעצור את החיים, כי בדרך הזאת אתה נותן לפחד להשתלט עלייך. מה כן אפשר לעשות? אם אתה נמצא באיזור בטוח, אתה יכול לארח משפחות מהדרום. אם לא, אתה יכול לקפוץ לכמה ימים לחברים מהצפון או בתל אביב. יש יוזמות כאלה ואחרות- החל מקריאת תהילים משותפת למען החיילים, ועד ללחלק סטיקרים וסופגניות לתושבי הדרום. כל דבר, על מנת לתת לך הרגשה שאתה מטפל במצב ושולט בו. אני אישית חזרתי למד"א בעקבות המצב אחרי יותר מחצי שנה שלא התנדבתי שם, כדי שאהיה מוכנה לטפל באנשים ואדע איך עושים את זה. בדרך הזאת אתה שולט במצב והכוח בידיים שלך, מה שהופך את הכל להרבה פחות מפחיד.
תמיכה חברתית
טוב, חברים זה תמיד כיף ונחמד, במצבים כאלה הרבה יותר. תמיכה חברתית מאנשים שכבר היו במצב הזה מספקת לך מידע והדרכה על המצב ודרכים להתמודד איתו, תמיכה רגשית והגברת תחושת הביטחון של כל אחד ואחת מאיתנו, ועוד. הוכח במיליון מחקרים כאלה שתמיכה חברתית היא אחד הגורמים שהכי עוזרים להתמודד עם שינויים ומצבים של חוסר שליטה, אז אם יש לכם חברים- זה הזמן לנצל אותם!
התמודדות הממוקדת ברגשות:
פה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו לא יכולים לשנות את המצב- אנחנו יכולים לשנות את הדרך בה אנחנו מגיבים אליו.
גם פה יש כמה דרכים להתמודד עם המצב:
צחוק צחוק צחוק! הוכח כבר ממזמן שהומור זאת הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דברים קשים! נופלים עליכם טילים מהשמיים? אתם סגורים מפוחדים במקלט? מתים מפחד מהאזעקה שתבוא עוד שניה? תצחקו על זה! זה מפחית מתח וחרדה, משחרר חומרים טובים למוח, וכיף נורא באופן כללי. בנוסף, שעה של צחוק שורפת 500 קלוריות, אז אם אתם צריכים לרדת כמה קילו אבל מתים על שוקולד- זאת הדרך האולטמטיבית.
הערכה מחודשת של המצב- שם פלצני ל, פשוט, לשנות נקודת מבט. ירו עליכם טילים? לא נורא, לפחות אין בצפר. אתם סגורים במקלט? לא נורא, יש לכם זמן איכות עם המשפחה, ואולי אפילו תיתקעו לכמה שעות טובות עם השכן החתיך... הדרך הזאת עוזרת ממש! א' כל, במקום להסתכל על הצדדים השליליים של המצב אתם מסתכלים על הצדדים החיוביים, מה שמפחית חרדה. וב'- יש תחושת שליטה על המצב, מה שמפחית את תחושת האיום.
שיטות הרגעה: טוב, פשוט לעשות כל דבר שמרגיע אתכם. אני לא אתחיל להמליץ עכשיו על תרופות פסיכיאטריות, או על זקנים מטורללים שעושים דימיון מודרך- כל אחד ומה שהכי מתאים לו. הכי חשוב זה לשאוף ולנשוף, לאט לאט, ככה שהגוף יבין שהוא לא במצב של לחץ ויחזור לתפקד כרגיל. אתם יכולים לעשות דימיון מודרך, מדיטציה, לשמוע מוזיקה שאתם אוהבים ומרגיעה אתכם, ועוד ועוד ועוד. דרך מצויינת היא לעשות פעילות גופנית, שמשחחרת אנדורפינים במוח ומרגיעה אתכם. אפשר לפרוק את הלחץ בדרכים כמו ציור, כתיבה, להרביץ לאח הקטן שלכם ועוד ועוד ועוד- כל דבר שיעשה לכם טוב!
אנשים יקרים, כולי תקווה שהכל יהיה בסדר ושייצא מזה רק טוב, תחשבו חיובי!
אוהבת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
