עייפה כל כך אבל אני רוצה לנצור את הרגעים האלה, לזכור את התחושות האלה ולהיזכר בהם שוב. שבור למקרה הצורך.
היו לי יומיים מדהימים. אני מאמינה בעצמי. אני מאמינה ביכולת שלי להרים פרוייקטים גדולים, כי עובדה שעשיתי את זה. אני יכולה להתמודד עם משברים, כי עשיתי את זה. אני יכולה להוביל ולהנהיג ולמצוא תשובות ולדבר. אני יכולה. אני רוצה לזכור את ההרגשה הזאת.
המון המון המון אנשים באו והחמיאו לי, וזה היה פאקינג אדיר.
כשאנשים רגילים סטלנים מעייפות הם מתחילים לצחוק ללא הפסקה ולמלמל שטויות. כשאני מסטולה מעייפות אני מתחילה לדבר על דקארט, הרמב"ם, אריסטו וטרומפלדור. אוי ויי.