מיוז באוזניות, מעיל שחור ארוך, סוכריה בצורת לב, אולסטאר צבאיות. יש לי נטייה לאהוב את עצמי רק כשאני עומדת בתחנת אוטובוס ומרשה לעצמי לאבד שליטה. ומחכה. זיכרון הפגישה שלנו עדיין מעלה בי חיוך. עולה לאוטובוס של קריית ספר עם כל החרדים ומתיישבת מאחורה, סופגת מבטים מופתעים מכל פינה. אוהבת לאהוב, וזה כל מה שחשוב.
יש חלק בראש שלי שמשתוקק לכך שאני אמות, שאני לא אחזיק יותר מעמד. הוא לוקח את כל נקודות האור שאני אוספת והופך אותן, אחת אחת, לתהומות גדולים של חושך, לחורים שחורים שלוקחים לי את הכל. קחו את כל הדברים הטובים ביותר בעולם- חברים,אהובים, חדי קרן- ותהפכו אותם לשחקנים הראשיים בסרט האימה המפחיד ביותר שמתרחש בתוך הראש שלכם. קחו את כל מה שהאמנתם בו ותהפכו אותו לאויב. קחו את המקום הבטוח שלכם, המקום בו הייתם בטוחים ששום דבר לא יכול לקרות בו- ותהפכו אותו למגרש המשחקים של השטן, להרגשה ההיא שאין לכם לאן לברוח והרוע והכאב נמצאים בכל מקום. קחו את עצמכם ותהפכו את זה לאויב הכי גדול של האנושות, ליצור אחר, בעל עיניים אדומות וצחוק שטני ורצון עז לפגוע באנשים.
השינה היא לא מקלט, ואין לאן לברוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
