מעולם לא ראיתי עצמי
אחת בעלת שאיפות גדולות
בקושי יכולה לשאוף ולנשוף
שלא לדבר על להגשים חלומות
כששכבתי במיטה
בלב רועד, פצוע
השדים מטפסים עליי, וניסיתי
לברוח למקום אחר, רגוע
והלב הפסיק לנסוע רחוק
כי היה לי אותו, מחבק לידי
וראשי היה צלול, נינוח
והשדים הפסיקו לעצור בעדי
והכל היה צלול ורגוע
ספינה שטה על מי מנוחות
ושום דבר לא הפריע
ולא הבנתי בשביל מה לחיות
אנשים טורחים מתאמצים מפסיקים
רק כדי לחיות בשלום, בהרמוניה
מים שקטים ופרחים יפים
בית קטן עם אח בוערת
אולי אישה מחבקת
ואני לא מבינה בשביל מה.
בלי שמץ טירוף, בלי שמץ שנאה
בלי שמץ של משמעות או משהו גדול
לא אצליח לחיות.
הגיע הזמן להפסיק
לפחד מן האור
ולתת לו לזרוח.