לאט לאט, אני לומדת מחדש את השיר הפשוט של הלחם.
נותנת לשמרים לתפוח ומרתיחה בינתיים מים לתה.
קורצת עוגיות לתבנית, והבית מתמלא אט אט בניחוחות נפלאים, בתחושה של בית.
חותכת,קוצצת,מערבבת,מטגנת. אינדי רך ברקע. נכנסת אל מתחת לשמיכה רכה וענקית, מחממת את גופי. עמוס עוז ואהרון אפלפלד חולקים עימי את יצועי, מחממים את לילותיי. כבר שכחתי שינה מהי; כבר שכחתי מה זה לעצום את עיניי.
הגשם ניתך עלייך בחוזקה. מעלייך שמיים נטולי כוכבים, רק ירח אחד מסתתר ומגיח, מסתתר ומגיח. אתה במארב. אורב לרוע המסתתר, למוות המרקד כעורב מעל שדות התירס והמוקשים. מעלייך שמיים, מסביבך דממה. רק הגשם ניתך עלייך, מספר סיפורים בשקט.
שנינו מתבוננים על הירח, אך זה לא אותו הירח. והלוואי ויכולת להיות איתי בבית שבניתי לשנינו.
*
הירח מתפשט מענניו
המלווים אותו כשלושת המלאכים.
והוא ניצב מולי, עירום, במלוא הדרו, כמעט ו
שלם.
מכוון את התנועה בשלל גחליליות,
אל הגאות והשפל,
כשמי הים מתנפצים בעדי.
רגליי נמלאות מלח ים,
ואני נמלאת התרגשות.
נפלא בעיניי הלילה הזה,
הירח המאיר,
משקף את מעט האור
שהאיר לי את יומי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
