Dig Out Your Soul

העצמות שלי משתוקקות לצאת החוצה, אבל אני מסרבת לתת להן את החופש שהן ראויות לו כל כך. אז אני בולסת משולש פיצה.

מסרבת לתת לה לקחת את הכל, אבל בכנות כבר לא נשאר לי מה לתת.

וכל מה שאני יודעת עכשיו הוא שאני גדולה, כל כך גדולה, ענקית, עצומה,מפלצתית, הבגדים שלי מסרבים לעלות עליי וכל מה שנשאר ממני הוא בטן אחת גדולה ומלאה בשומנים. 

אני חושבת על השבת הראשונה שהייתי בה, כשסירבתי לאכול והוא ניסה בכוח לדחוף לי מלפפון לפה,רק שאני אוכל משהו. כמה שעות אחרי זה נהיינו ביחד, וזה היה כושל וטוב באותו הזמן ממש. מחר השבת השלישית, משהו שחשוב לי כל כך, משהו שאני מנהלת, ומי היה מאמין שנגיע למצב הזה.

הרבה דברים השתנו מאז הרגע הזה, כשישבתי אצלו בבית בפעם הראשונה אחרי צום של ארבעה ימים, העצמות משתוקקות לצאת החוצה ואני יושבת על הספה, קפואה, חצי-מחובקת איתו ומסרבת לכל מאכל שאמא שלו הציעה לי. הרבה זמן עבר מאז. פעם גם היה לו חתול. 

אני לא רוצה להמשיך ככה. 

זה התחיל מחוט של עצב שנמתח בין שנינו וגדל וגדל עד שנהיה להכל, מכסה את שנינו בבועה משלנו. נדיר למצוא את האנשים האלה, שמשדרים איתך על אותו התדר, שאתה יודע מה הם הולכים להגיד לפני שזה קורה. עם כל רגע שעובר עוד חלק בו נחשף, מספר לי סיפורים שלא שמעתי מעולם. אז אנחנו יושבים ביחד ומדברים, על אהבות ואכזבות וסיוטים וחלומות, לא מצליחים להירדם אז שוכבים על הגב ומספרים אחד לשניה סיפורים. 

ולא תמיד חייב להיות אבל, ולא הכל חייב להתמלא בנצנצים וקשתות בענן ולבבות. ולא הכל צריך להתמלא בריח שלו ובנשיקות.

ולפעמים יכול להיות נחמד פשוט לשבת על הצוק מתחת לשמיכת כוכבים ולדבר. וזה הכל.

המקום הזה מרגיש כמו הבית, המקום הזה מרגיש כמו התגשמות החלומות שלי למקום אחד ממשי. שום מילים לא יצליחו לתאר את ההרגשה של לשבת במדבר מתחת לכוכבים, להתנדנד על נדנדה שעומדת על צוק. שום מילים לא יצליחו, ולכן אפילו לא אנסה.

רק אגיד שמרגיש כאילו הגעתי הביתה.

מכירים את זה שאתם אוכלים עוף כי הייתם בטוחים שזה טופו, ואתם שונאים את עצמכם כל כך על זה?

אז כן. 

תנו לי קצת זמן להיות לבד

רוצה להיות לבד לנצח 

וסתם לדבר עד חמש לפנות בוקר

בלי שייצא מזה כלום

בינה זה דבר מופלא

הלכתי לרקוד במדבר 

זה סתם בשורות קצרות,

לא אמור לצאת מזה שום דבר.

זונה נרקיסיסטית,זאת מי שאני

אני לא אוהבת שבנים מתאהבים בי

תנו לי את החיבוקים ואת היחס

תנו לי שיחות עד שיבוא האור

אבל אל תאהבו אותי,

רק אל תאהבו אותי

כי לא משנה כמה אספר לכם,

וכמה תראו אותי רועדת בלי שליטה בגלל יותר מדי קפאין,

או כמה תצחקו עליי כי אני לא אוכלת, 

אתם לעולם לא תכירו אותי באמת.

ואתם לא אוהבים אותי,

אתם אוהבים את האשליה 

ולא משנה כמה זאת אני,

זאת אף פעם לא אני.

יותר נוח לכתוב

במבנה של שורות קצרות

שלא מביעות דבר