סיפור || המעבר

פרק שש- I Love You... But I Can't

טום לא ענה לרוקסי, הוא לא ידע מה להגיד לה כי הוא ידע שמה שהיא אומרת זה נכון ושהוא פגע בה קשות עם כל הדרמה שעשה אבל הוא כל כך אהב אותה, רוקסי הסתכלה עלייו ונענעה את ראשה היא שמה את התיק על הגב ופשוט הלכה משם ולאט לאט שהיא מתרחקת מהם הדמעות מתחילות לרדת וכל הכעס, השנאה והאהבה שלה אל טום השתלבו עם כל סערת הרגשות שהייתה לה בלב.

"מה קרה כאן?" שאל דין את ג'סטין

"סיפור ארוך" אמר ג'סטין

"היא רצה מפו בוכה ואף אחד לא הולך אחריה?" אמר דין בהפתעה והסתכל על כולם בפליאה ואף אחד לא אמר כלום, דין נענע את ראשו והלך אחרי רוקסי,

"רוקסי" צעק לה ורץ אחריה, היא לא ענתה היא המשיכה לבכות ורצה אל המכונית שלה, היא נכנסה אליה וסגרה את הדלת, היא שמה את ראשה על ההגה ועטפה את ראשה עם ידיה, "רוקסי" אמר דין ודפק על החלון, רוקסי הסתכלה עליו בעיניים בוכיות וכל האיפור נמרח על פניה,

"אני מצטערת אני לא רוצה להיות עכשיו עם אף אחד" אמרה כשפתחה את דלת המכונית, היא נאנחה ואמרה "מצטערת, ותגיד לג'סטין שנסעתי" אמרה וסגרה את הדלת, דין עמד שם והסתכל עליה נוסעת והלב שלו כאב בשבילה למרות שהוא לא הבין מה שקרה כאן.

"איך אתה מעז לבוא הנה בכלל? אחרי שפגעת בה כל כך טום" צעקה מלאני על טום

"איך זה שכולכם באים וצועקים עלי ככה, אני באתי כדי להגיד לה שאני מצטער על מה שעשיתי ועל כל הדרמות שעשיתי מהמעבר שלכם, אבל אני עדיין אוהב אותה ואת יודעת את זה טוב מאוד מלאני" אמר והוא בלע את המחנק בגרונו "אני אוהב אותה יותר מאת עצמי, אני מוכן לתת בשיבלה הכל, אני ימות בשבילה ועם היא תמוד אני יתאבד" אמר בשיא הכנות "וכולם יודעים את זה טוב מאוד" אמר והסתובב "הדבר היחידי שאני לא יודע זה עם היא עדיין אוהבת אותי" אמר והסתובב חזרה והלך לעבר הרכב שאיתו הם באו מהשדה תעופה.

המשפחות של עדן וטל היו התארחו בביתם החדש של משפחת מאייר ולשם כולם נסעו.

רוקסי הייתה בחדר שלה וניסתה להירדם, הראש התפוצץ לה ממחשבות וכל הזמן היא בכתה ובכתה הדמעות לא הפסיקו לרדת, היא הייתה מכוסה בשמיכה שלה כאילו מנסה להתחבא ממישהו.

"רוקסי" נשע קולו של טום והדלת נפתחה, רוקסי סגרה את עיניה ועשתה את עצמה כישנה, "אני מקווה שאת שומעת" אמר למרות שידע שהיא ערה, הוא התיישב לידה ונאנח, "אני כל כך מצטער על כל מה שעשיתי, על זה שהייתי כזה זבל ועשיתי דרמה מכל זה וחשבתי שאת זאת שפוגעת בי, וביום הראשון שלא ראיתי אותך כבר בבית ספר ולא ראיתי אותך עוברת ליד הבית שלי הרגשתי כאילו תלשו לי את הלב, ולא חלק ממנו אלא את כולו, כי את כל הלב שלי את מה שאני רוצה לראות כל בוקר ואת כל מה שאני רוצה לראות שאני נרדם, את יודעת איזה קשה היה לי השבוע הזה בלעדייך, בלי לראות אותך ולדעת שאת בסדר. ועוד כל השבועיים האלה שלא דיברתי איתך היה מסתם משחק כזה שלא נגמר ופעם ראשונה נאבקתי איתך על אגו, אבל לפחות ראיתי אותך כל בוקר וכמעט כל השיעורים בבית ספר, ידעתי שאת בסדר כי אני מכיר את המבט שלך עם הוא עצוב או שמח, ראיתי אותך צוחקת עם החברה, וכל לילה שהייתי הולך לישון הייתי מסתכל על התמונה שלנו ביחד מהיומולדת שלך" אמר ודמעה עלתה בעיניו "את האחת והיחידה בשבילי ואת האהבה היחידה שלי, שהייתה וגם שתיהיה, את מילאת אותי בשמחה ועזרת לי לקום שוב אחרי שההורים שלי נפרדו. אני עדיין אוהב אותך, אני אוהב אותך יותר מאת עצמי, אני מוכן לתת לך הכל גם עם זה אומר להקריב אנשים אחרים, אני ימות בשבילך ועם את תמותי אני יתאבד כדי להיות איתך, כי אני לא יכול בלעדייך" אמר וליטף את פניה של רוקסי, "קשה לי להירדם בלילה שאני באי ידעה עלייך, קשה לי להתוערר כי אין לי בשביל מה, את לא נמצאת כבר בחיים שלי, את לא רוצה להיות בחיים שלי יותר. אני כבר לא לומד כי אני חולם על זה שאת לצידי, אני בקושי ואוכל כי אני תמיד חושב עלייך וזה מרחיק ממני את המחשבה על האוכל, אני כבר לא משחק כדורגל כי אין מי שיעודד אותי ותמיד שיחקתי רק בשבילך כי אני יודע שאת אוהבת את זה כל כך" אמר ונעמד, הוא הסתכל עליה, "למה את לא עונה? אני יודע שאת שומעת אותי ואני יודעת שאת מתחמקת ממני, אבל אני אוהב אותך, כל כך, כל כך אוהב אותך רוקסי, אני רוצה לחיות איתך לעד" אמר והתיישב על הברכיו "אני יודע שעשיתי טעות" אמר ובכה לה. רוקסי פקחה את עיניה ולקחה את ידו של טום, היא לא יכלה לראות אותו בוכה ככה, הוא ניגב את הדמעות וקם על רגליו, "למה לא ענית לי?" שאל

"כי.. אני פוחדת" אמרה והתיישבה על המיטה

"ממה את פוחדת?" שאל אותה והיא לא ענתה, "ממני את פוחדת?" שאל

"לא" אמרה והוא התיישב לידה "אני פוחדת שעוד פעם תפגע בי" אמרה רוקסי חנוקה בדמעות, הוא חיבק אותה והיא החזירה לו חיבוק, "אני פוחדת שעוד פעם תעלם לי ככה ותכעס עלי ולא תדבר איתי. אתה כל כך חשוב לי בחיים, אתה היית בשבילי כל הזמן שהייתי צריכה" אמרה והסתכלה בעיניו, "איך התגעגעתי לעיניים האלה" אמרה בחיוך וליטפה את פניו. "אתה לא יודע איך נפגעתי ממך. אני סך הכל אמרתי לך שאני צריכה לעזוב עם המשפחה כי אני עדיין קטינה ואתה ישר הפגנת כעס ושנאה אלי שאני לא ידעתי איך להתמודד עם זה. וכל החודש הזה שלא דיברנו.." אמרה ובלעה את רוקה "אני פחדתי שאתה כועס עלי בגלל העזיבה, למרות שידעת שמתי שכולם תתגייסו אני יסע לכאן, לניו יורק להיות שלוש שנים פו עם אוליביה" אמרה רוקסי,

"אני מצטער על כל מה שעשיתי לך, על זה שפגעתי בך ככה. את יודעת שאני אוהב אותך" אמר טום והתקרב אל פניה

"אני יודעת" אמרה והתקרבה היא לפניו. מצחיהם נגעו זה בזה והם יכלו להרגיש את נשימותיהם אחד של השניה, קצות שפתיהם נגעו קצת זו בזו,

"אני אוהב אותך" לחש טום ונישק אותה.

"היי, מלאני נכון?" אמר אדם כשראה את מלאני יוצאת מהבית

"כן" אמרה בחיוך והוא התקרב אליה

"אמרו לי לבוא לעזור לך בלהעביר דברים לחתונה" אמר לה

"אה נכון אמא שלי אמרה לי שמישהו מהשכנים יבוא לעזור, מזל שזה אתה" אמרה וצחקה

"אז.. הנה אני" אמר בחיוך "מה צריך לעשות?" שאל

"צריך ללכת לאולם עם מכונית הזאת" אמרה והצביעה על מכונית שחנתה לידם "יש שם כל מיני דברים שצריך להביא לבריאן" אמרה מלאני

"סבבה" אמר ושניהם התקרבו אל המכונית,

"אתה רוצה לנהוג?" שאלה,

"לא אכפת לי" אמר אדם ושם את ידיו בכיסי הג'ינס הקרוע שלו

"אז תנהג" אמרה והביאה לו את המפתחות ושניהם נכנסו לאוטו.

"אני רוצה שתנגני בשבילי, בבקשה רוקסי" אמר בריאן והמשיך להישאר כמה שיותר רגוע

"אבל בריאן זה שיר אישי, שנכתב רק בשביל אבא ואני לא רוצה שכולם יראו אותי על סף בכי כשאני יהיה על הבמה" אמרה רוקסי

"תראי, תחשבי על זה כמה שאת רוצה ואני עושה את זה לטובתך כי יהיו פו הרבה אנשים מהתעשייה ויכולים לחטוף אותך מאוד מהר" אמר ותפס את ידיה "יש לך כישרון מלידה, את שרה מדהים וכל מילה שאת מעבירה בשיר נכנס לתוך הלב, את צריכה רק לעשות ולעשות ולא לעצור בגלל שמשהו בחיים קרה כי עוד יקרו עוד הרבה דברים" אמר לה והסתכל עמוקות אל עיניה "הפסנתר ורוקסי, זהו זה מה שיהיה ואני רוצה שתפתחי את כל הטקס חתונה ככה" ביקש ממנה

"אני יחשוב על זה" אמרה אחרי כמה שניות הבינה את כל מה שבריאן אמר לה

"אני מקווה שתחשבי נכון" אמר בחיוך, "ברכב שלנו במוסך רק תזכרי ללכת לקחת אותו עוד שעה" אמר ונישק את לחייה "תודה" חייך והלך, רוקסי חזרה לחדר שלה ונשכבה על המיטה, היא כיוונה את הפלאפון שלה לשעון מעורר עוד שעה וחזרה לישון.

'אני הולכת בדרך העפר, כל צעד שלי מחשיך יותר את לילה, החושך רק מתגבר ומתגבר כל צעד מחליש את העוצמה שיש בליבי, בגופי. השמיים נראים כאילו השמש אף פעם לא הפציע, אף פעם לא הראתה את פניה. אני הולכת בתוך החושך , כל צעד יותר ויותר איטי. ואז הרמתי את מבטי קדימה ורואה את האור מתקרב אלי ובכל שניה קרני אור מסנוורות את עיני. ואז ראיתי את פנייך שכבר זמן רב לא ראיתי. עינייך הירוקות מסתכלות עלי ואתה מחייך את חיוך האהוב עלי. ואז אתה אומר

"אל תוותרי על כלום רוקסי שלי" עיני מתחילות לדמוע וחשבתי שכבר חזרתי אלי, "תנצלי כל הזדמנות שיש לך לבנות את עתידך, על תתני לרגש רע להשפיע עליך, גם עם העצב חודר אל ליבך. בחיים יקרו עוד דברים יותר גרועים ממה שקרו לך, אנשים תמיד יהיו חסרים לך, אבל הם תמיד בלב שלך מובילים אותך בכל צעד שתעשי בחייך" הוא אמר והושיט את ידו. ידי רעדו והפחד שזה לא אמיתי רק גבר עלי, רציתי שהזמן יעצר והרגע הזה ישאר לנצח כי אתה האדם הכי חשוב לי בחיים, הנפש התאומה שלי שכבר חסרה זמן רב. "את תמיד תיהיה הבת הקטנה שלי שתמיד אהבה לעשות שטויות ושיש לה כישרון שהיא לא רוצה לפרוץ, תקשיבי לכל אדם חשוב שיש לך, תקשיבי לליבך כי הוא תמיד יוביל אותך אל דרך טובה יותר. אני תמיד בלבך מחזיק לך את היד ומקשיב לך בכל רגע",

"אבא" לחשתי ורצתי אלייך ואתה החזקת אותי בזרועותי, "אל תעשי דברים מתוך כוונה חלקית או מתוך חשיבה שזה הדבר הנכון, תעשי מה שעכשיו נראה לך נכון ומה שהלב מרגיש. אני אוהב אותך ותמיד כאן" אמר.'

"רוקסי.." אמרה אוליביה וניסתה להעיר אותה. רוקסי פתחה את עיניה והסתכלה אל עומקי עיניה של אוליבה שכל כך הזכירו לה את אביה, כי הראי אוליביה היא הבת של אבא שלה והיא אחותה,

"חלמתי על אבא.." אמרה רוקסי וחיבקה אותה, בעיני שני הנערות עלו דמעות,

"אמרתי לך שהוא יבוא מתי שהוא" אמרה בחיוך אוליבה ומחה את דמעותייה, "אבל לא צריכים להיות עצובים היום. בריאן פאקינג מתחתן היום!" אמרה בהתרגשות, רוקסי ניגבה את פניה בחיוך,

"נכון.. ואני צריכה את העזרה שלך" אמרה רוקסי ואוליביה הנהנה. "אני צריכה שתביאי תווים ללהקה הזאת של חברים שלך ותבקשי מהם ללמוד אותם עד להיום בערב" אמרה והסתכלה על אוליביה בפנים של בקשה

"הכל בשבילך רוקס" אמרה וחיבקה אותה, "רק תביאי לי את התווים עכשיו ואני ידבר איתם" אמרה אוליביה, רוקסי קמה מהמיטה וחיטטה קצת במגירה והוציאה שקית ניילון שקופה ובה כמה דפים והביאה אותה לאוליביה, "אז המילים אין כי אני צריכה לעבוד עליהם קצת אבל ככה זה יהיה בסדר ולא צריך לעשות חזרה ביחד" הוסיפה, אוליביה לקחה את הדפים והסתכלה עליהם בעיון רב,

"זה נשמע טוב" אמרה. לאוליביה הייתה יכולת מוזיקאלית ממש גבוה, היא לא כל כך ידעה לשיר אבל ידעה לנגן בגיטרה, פסנתר, חליל ועוד כל מיני דברים, יש לה יכולת לחבר לחנים וחיברה מלודיות בשביל רוקסי לפעמים. "אני רגע יתקשר למקס", היא חייגה את המספר וחכתה שהוא יענה לה. אחרי כמה דקות היא סיימה לדבר איתו ופיקססה לו את התווים. רוקסי התארגנה קצת והשתיים ירדו למטה.

"אסור לנו בכלל לדבר ביום הזה אז אתה רוצה להיפגש?" צחקה רייצ'ל מהצד השני של הטלפון

"אבל אני לא רגיל לא לראות אותך כל כך הרבה זמן, אפילו שאני עובד אני רואה אותך" אמר בריאן

"מעניין למה? אני עובדת באותו בניין איתך" המשיכה לצחוק "ועכשיו אני מצטערת אבל אני מנתקת זה מביא מזל רע"

"אבל.." התחיל להגיד אבל היא ניתקה "כבר התחתנו.." אמר בשקט ושם את הפלאפון שלו בכיס וראה את רוקסי ואוליביה נכנסות לאולם

"נחש מה" אמרה רוקסי בחיוך ודילגה אליו

"את מופיעה בסוף" חייך

"כן.. ולא סתם היא שרה שתי שירים" אמרה אוליביה וחיבקה את בריאן לשלום

"איזה?" שאל בריאן את רוקסי

"אחד אתה מכיר.. ואת השני זאת הפתעה" אמרה רוקסי והוציאה לו לשון,

"טוב אני ישאיר אותכם לבד קצת אחי היקרים" אמרה אוליביה והלכה מהשם,

"תגידי את יודעת איפו ג'סטין? הוא אמר שהוא יבוא אבל.. לא ראיתי אותו" אמר בריאן

"אני יחפש אותו" אמרה "אל תדאג יותר מידי" חייכה

בריאן נאנח ואמר "תראי מי באה", הוא הצביע על הכניסה והם ראו את אמם הטר נכנסת לאולם ואחריה שתי זוגות מבוגרים מהודרים, ולידים זוג צעיר, דין וורוניקה. הטר התקרבה אליהם בחיוך "הכל מוכן?" שאלה

"נראה לי אני זזה האווירה נהייתה מסריחה" אמרה והסתכלה על הטר "ולא.. זה לא ממני" הלכה רוקסי ונעצרה מול דין

"מסכן.. איך אתה סובל את אורח החיים הזה" נאנחה וצחקה

"תאמיני לי עם הייתי יכול אני הייתי בורח מכאן עכשיו" צחק

"דין תשקול מילים" אמר אביו ודין נענע את ראשו,

"לא אמרת שמסריח כאן? כדי שתעופי והאוויר יצטנן מעט" אמרה ורוניקה והחזיקה בידו של דין

"נראה לי שאת מנסה להסיח את דעתם של כולם מהפלוץ' שתקעת פו" אמרה רוקסי והחזיקה את אפה עם ידיה "מקווה שהריח יעבור עד הערב" והיא ודין צחקו

"רוקסי" תעקה הטר

"כן הטרושקה" אמרה רוקסי וחייכה אל אמה

"כדאי לך לסגור את הלוע לפעמים" אמרה הטר

"מה לעשות למדתי את זה מהטובה מכולם" אמרה רוקסי "וכדאי שאני יעוף כי ככה בסוף נשאר יתומים אה בריאן" אמרה רוקסי והפנתה את גבה אליהם

"אני לא מאמינה שזאת הבת שלי" אמרה הטר

"כי אני לא הבת שלך! יש לי רק אבא, האמא שלי מתה מיום היוולדי" הסתובבה רוקסי,

"רוקסי תעזבי קצת" אמר בריאן בעיברית

"אני אלך לחפש את ג'סטין" השיבה רוקסי בעיברית והלכה, היא חייגה את המספר של ג'סטין ומישהו ענה לה

"מי זה?" שאלה

"זה ג'ו" ענו מהצד השני

"ג'ו? איפו ג'סטין?" שאלה

"אנחנו בתחרות" אמר ג'ו

"טוב.. זה בכיכר?" שאלה

"כן" ענה

"טוב אני באה" ניתקה את הטלפון רוקסי והלכה למכוניתה. היא נסעה עד לכיכר ששם ידעה שיש תחרויות סקייטבורדים. היא הגיעה לשם וראתה את ג'ו עומד ליד ג'סטין והלכה לשם, היא שמה את משקפי השמש שלה ונעמדה לידים,

"אתה לא חושב שאתה צריך להודיע עם אתה הולך ביום כזה" אמרה והסתכלה על הרחבה ששם איזה שהוא אחד החליק שם

"מצטער אבל לא יכולתי" אמר ג'סטין

"טוב נסלח לך" אמרה בחיוך

"חבל שלא באת לפני עשר דקות ג'סטין היה כאן והפיצץ" אמר ג'ו "אנחנו בדיוק סיימנו כאן" הוסיף

"טוב.. אז ג'סטין יאללה בוא בריאן מחפש אותך" אמרה רוקסי

"אני הולך שניה" אמר ובחרוה קטנה ויפה התקרבה אליהם "תכירי רוקסי, זאת אלכס, ואלכס תכירו זאת רוקסי אחותי" עציד בין השניים

"מי זאת?" שאלה רוקסי בעיברית וחייכה

"חברה" ענה ג'סטין גם בעיברית. "אני מלווה אותה ביתה" אמר והלך עם אלכס,

"אבל אין לך מכונית.." אמרה רוקסי בצעקה כדי שישמע אותה. הם המשיכו קצת לדבר בסוף יצא שרוקסי תבוא לאסוף אותו משם עוד חצי שעה.

"אז יש לך מה לעשות עכשיו חצי שעה?" שאל ג'ו

"האמת.. שלא, למה? יש לך משהו להציע?" שאלה וצחקה

"יש פו בית קפה קטן כזה ממש טוב רוצה ללכת?" שאל ג'ו וחייך

"בכייף" ענתה בחיוך והם הלכו לבית קפה,

"אני רוצה בייגל טוסט עם הרבה גבינה צהובה ועם.. קצת חריף ורוטב עגבניות, ולשתות קולה" אמרה רוקסי למלצרית,

"ואני רוצה בייגל טוסט רגיל ותוספת של בייקון" ביקש "ולשתות רדבול" הוסיף

"אוקי" אמרה המלצרית והלכה,

"אז מה את מספרת על עצמך?" שאל ג'ו בחיוך קטן

"אני? מה יש כבר לספר" צחקה "מה אתה רוצה לדעת?" שאלה

"אמ.. לא יודע.. מתי קיבלת רישיון?" שאל ג'ו "עם יש בכלל" צחק

"יש.. יש, שהייתי כמעט בת 16 נסעתי עם אבא שלי לסיבוב הופעות של חצי שנה בגלל שהעיפו אותי מהבית ספר, וההופעות היו כאן בארצות הברית, ויש לי אזרחות ועשיתי רישיון בגיל 16 במקום 18 בישראל" אמרה

"למה העיפו אותך?" שאל

"כי עשיתי קצת הרבה בעיות" צחקה "ואף בית ספר לא היה מוכן לקבל אותי עם ממוצע ציונים של 52" אמרה וג'ו צחק

"וואי איך? לי יש ממוצע 60 וזה עובר וזה סבבה לי" אמר בחיוך גדול

"אתה בטח מתאמץ קצת, אני לא. אני עושה מה שאני יודעת וככה טוב לי כי אני לא אוהבת לימודים ואני יודעת שזה לא יעזור לי בחיים" אמרה, "לפחות במה שאני רוצה להצליח" אמרה

"מה את רוצה לעשות?" שאל

"זמר.. לעשות מוזיקה בעיקרון" אמרה בחיוך קטן וחמוד

"את מעשנת?" שאל והוציא קופסאת סיגריות מהכיס שלו והוציא סיגריה אחת

"כן" אמרה והוציאה את הקופסאת סיגריות שלה,

"איזה סיגריות אלה?" שאל ג'ו והסתכל על הקופסא

"סיגריות ישראליות, אני מתה עליהם" אמרה, ג'ו הכניס את הסיגיריה שלו לקופסא בחזרה

"תביאי אחת לנסות" אמרה והיא הביאה לו אחת ולקחה גם לעצמה,

"בתאבון" אמרה המלצרית אחרי שהגישה להם את האוכל,

"תודה" אמרה רוקסי בעיברית והמלצרית הסתכלה עליה מוזר והלכה

"מה זה?" שאל וניסה להגיד את המילה 'תודה'

"זה תודה בעיברית" אמרה באנגלית וצחקה

"מגניב" אמר והדליק את הסיגריה שלו ורוקסי את שלה

"ממתי את מעשנת?" שאלה ג'ו

"פעם ראשונה ניסיתי בכיתה ד' וזה נהיה מנהג של סופי שבוע ובערך בכיתה ז' זה התחיל להיות רציני והסתובבתי עם קופסאות" אמרה רוקסי "ממתי אתה?" שאלה

"את הראשונה שלי ניסיתי שהייתי הערך בן 7" צחק

"באמת?" צחקה גם היא

"וואי הסיגריה הזאת טובה, היא חזקה" אמר ג'ו

"כן.." ענתה בחולמניות ונזכרה ברגע ישן שהיה לה.