אז... היא חזרה לעבוד שם...

וזה לא שהוא לא היה צץ פה ושם במחשבות שלי..

בהתחלה יותר,

אח''כ פחות,

עד לפני כמה ימים כמעט ולא..

וגם כשכן? זה היה כזה אדיש ופשוט.

ואז הוא ראה אותו,

וההוא - קנה אותו חדש. כמה דברים סביב אוטו אחד.

והיא.. טוב היא חזרה לעבוד שם..

וכנראה זה יהפוך ליהיות לנושא שיחה מידי פעם...

ואני כל כך משתדלת ומתאמצת.. באמת.

אני נלחמת בעצמי חזק כל כך,

רבה ומכאיבה לעצמי נפשית,

כי הגיע הזמן שאבין כמה טוב לי.

יש לי אהבה ענקית,

שבלעדיו אני לא יכולה לדמיין את חיי...

אבל עד שיצאתי מזה.

ועכשיו היא חזרה לעבוד שם...

ואני לא יכולה להגיד שהכול בסדר,

כי איפשהוא אני פתאום מרגישה מין חוט שמנסה למשוך אותי אחורה,

אני מתנגדת...

אבל הוא בכל זאת מנסה.

לא חשוב.

נ.ב

סופ''ש מושלם עם אהובי.

אוף מתי ייגמרו הגעגועים האלה?