פרק 3-התכנית

"טוב,אני חושב שלהפיל אותה מצוק יכול להיות רעיון מצוין!"
לוקאס הביע את דעתו בשיחה השקטה שניהלו חמישתם,
כיצד להרוג את איזבלה בצורה הטובה ביותר,
המתקבלת על הדעת ביותר והקטלנית ביותר.
"לא,אני דווקא חושבת שלהטביע אותה בים זו אפשרות טובה יותר..."
אמרה ג'סיקה.
אדוראד וג'סטין,שכבר הביעו את דעתם בנושא,
חיכו בקוצר רוח שאליס תפצה את פיה.
לה,מבין חמישתם היו תמיד התכניות הטובות ביותר,
הרי היא הייתה המנוסה ביותר,
הרי אותה גייס האדון לשורותיו ראשונה,
הרי היא הייתה הרוצחת הטובה ביותר שלו,
-אבל הם חיכו לשווא.
"אליס?" אדוארד היה הראשון ששבר את השתיקה,
"מהי התכנית שלך?"
"הממ...אממ...אדוארד,אני...אממ...אהה...איו לי תכנית."
אמרה אליס,כמעט בלחישה.
זו הייתה הפעם הראשונה שהיא דיברה במשך השיחה,
אפשר היה להרגיש שמשהו מטריד אותה על פי שתיקתה ועל פי גימגומה,
אליס מעולם לא שתקה,היא תמיד הביעה את דעתה בכל עניין ועניין,
היא הייתה מלאת ביטחון עצמי ובעלת חזות מרשימה,
זו לא הייתה אותה אליס שהם הכירו,
היא הייתה שונה.
למשך 5 שניות ארבעתם שתקו,
ואז פרצו בצחוק רם.
אליס הבינה שזה לא הולך להיות קל.
"כן," אמר ג'סטין מבין צחקוקים, "בטח אליס,לך אין תכנית הרג,לך!"
"מה אתה מופתע כ"כ? תמשיך לצחוק והתכנית הבאה שלי תהיה עלייך!!"
ג'סטין השתתק בבת אחת.
"אליס שלנו נהיית גרועה מרגע לרגע..."
הקניט אדוארד,
"אני חושבת שמישהי פה מתחילה לאבד את תואר 'הטובה ביותר' האא?"
ג'סיקה ניצלה את הרגע,היא הייתה ארסית וקרירה מטבעה.
"נגמרו לך הרעיונות אליס?"
עכשיו גם לוקאס הצטרף להקנטה המשותפת...
"דיי!" אליס צעקה.
הם שתקו.
היא הרגישה שהיא משתגעת,היא הייתה על סף התמוטטות עצבים,
היא לא יכלה לשאת יותר את המשקל העצום שנח על כתפיה,
מפריע כמו יצור טורדני שלא מרפה.
"היחידים שעל הכוונת שלי כרגע הם אתם!
תפסיקו כבר! אתם מוציאים אותי מדעתי!
נמאס לי כבר מכל תכניות ההרג האלו!!
נמאס לי כבר לרצוח אנשים חפים מפשע שלא יכולים להתנגד לנו,
כי אין להם כוחות כמו שלנו,
נמאס לי כבר מהתחרות הסמויה הזאת שמתנהלת כאן כל הזמן,
'מי הטוב ביותר?' זה הדבר שאתם רוצים להיות בו הכי טובים?
רצח?!
תעזבו אותי כבר בשקט..."
לקחו לה 5 שניות כדי לקלוט את מה שכרגע אמרה,
אליס מעולם,מעולם,לא איבדה שליטה על עצמה,
היא תמיד הייתה רגועה ומחושבת,
יודעת הכל לפני כולם,
ארבעתם הסתכלו עליה בפרצופים נדהמים,
"אליס..." החל ג'סטין לומר,
"תהיה ב ש ק ט ." קטעה אותו אליס,חד וחלק.
היא פתחה את הדלת בתנופה ויצאה מין החדר המחניק אשר בו ניהלו את השיחה,
עד לפני כמה דקות,בנחישות רבה,לא מסובבת את ראשה לאחור אף לא פעם אחת.
במוקדם או במאוחר,חשבה לעצמה,
אני אצטרך לספר להם...

השעה הייתה 19:00, ישבתי לי בחדר,אחרי ההכתרה,
עם הכתר על הראש,גוש גדול וכבד של זהב ויהלומים-מיותר בהחלט!
בחנתי כמה חולצות וניסיתי לחשוב מי תהיה האלגנטית ביותר בשביל
"ארוחת העשירים המפונקים!" שאמורה להתקיים הערב בשעה 20:00,
לבסוף החלטתי ללכת על שמלה בצבע כחול שמיים,
שהתאימה כמו כפפה ליד לשיער החום בהיר/שטני שלי ולעיניים הירוקות,
אמא תמיד אמרה לי שאני מאוד יפה וכחול מדגיש את העיניים הבורקות שלי...
הוספתי שרשרת קטנה ונעלי עקב לבנות והייתי מוכנה.
צעדתי לי בשקט לבדי בארמון אל עבר סיוט אחד גדול-
שרירי לחיים תפוסים מרוב חיוכים,רגליים כואבות מרוב ריקודים על עקבים,
כאב ראש מרוב: "כן תודה,גם השמלה שלך יפה..." לנשים אם שמלות מזעזעות,
והכי גרוע,שיעמום ענקי מרוב שיחות פוליטיות ועיסקיות עם גברים מבוגרים,
שחושבים באמת שמה שמעניין אותי כרגע זה לדבר איתם,איתם!
אכן,זה הולך להיות סיוט.

הנה סיימתי לכתוב את הפרק השלישי,
יום אחרי שהעלתי את השני,
אני גאה בעצמי XD
זה היה פרק מאוד יפה בעיני,
פה אני באמת השקעתי מאמץ...
אני מקווה שאתם תאהבו אותו כמוני,
זה נחמד לקבל תגובות מעודדות,
זה מדרבן אותי להמשיך הלאה,
טוב,סיימתי עם החפירה,
גוד ביי (:
הנסיכה הקטנה...
