"כאן היה מכחול ואנו שניים
 מציירים ציור בתוך צבעים, שלא יוכלו לדהות
 כאן היתה טירה ונהר זורם בלי מים
 עברתי רק כדי לראות..."()

בוקר יום שבת. בעצם כבר צהריים.

הרבה להספיק, לנקות, לסדר, להתארגן, לחכות לידיד שיעזור לסדר מספר דברים במחשב,לדבר ולצחוק,  לראות תוכנית טלווזיה לפני שינה ולהספיק לישון טוב כי מחר, כמו עוד הרבה ימים שיהיו אחריו, יתחיל מאוד מוקדם ויסתיים מאוד מאוחר. אין מספיק זמן לנשום, לחשוב, להרגיש...

 "הטירה עמדה בראש הגבע
  בתוכה נפלו הרבה מילים, שאיש עוד לא אמר
  הפרחים שרקו מן מזמור מחמיא לטבע
  היום הוא שיר מאוד מוכר"

הזמן טס, ועברו הרבה ימים מאז שהחלטתי לקפוץ קצת מעל הפופיק, לנסות לשלב בין כמה דברים בו זמנית. היו שאמרו שזה יהיה לא פשוט, אבל מי הקשיב להם בכלל. היום לא הייתי עושה זאת שוב, אבל אני שמחה על ההחלטה.

ועכשיו שבת, שקטה יחסית, ונזכרתי במקום זה.. אני חושבת. המקום. אולי האחרון, שלהיות באנלי זה לא דבר רע כל כך.

"הקירות סדוקים, הכל קפא
 ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט
 קח את שתי ידי וראה בשתי עינייך
 היום הכל בוער פחות"