אני מרגישה קלה, ולא מהסיבות הנכונות. ספירת מלאי קצרה של ההוצאות -שהביאו לתחושת קלילות מעיקה שטיבעה כטבען של חור שחור, מושך פנימה ללא נודע- מונה עלויות של 2 משקפיים, עדשות מגע, וטלוויזיה lcd חדשה כי הנוכחית שבקה חיים, ואמא אמרה שאני חייבת לקנות lcd.

עכשיו כמה מילים על אמא. אומרים שאנשים מבוגרים בורים בטכנולוגיה וגאג'טים, אז אומרים. אצלינו במשפחה החוק הפוך. אמא היא זו שמעורה בכל מה שחדש ומגניב, ואני זורמת. זה נכון לגבי ניידים, מחשבים, וטלוויזיות. אה, ואני חייבת להודות על פרט קטן ומביך (כי איפה יותר ראוי להביע דברים קטנים ומביכים, מאשר בבלוג?), אמא גם הסבירה לי מה זה gps.

אז אמא אמרה שאני חייבת לסד (חה חה, זה נשמע כמו..), וקצת התווכחתי עם אמא (כי אני משלמת, דה), אבל היא אמרה שאני חייבת ועם טיעון כזה לא מתווכחים. אה וגם חייבת מותג. סמסונג. אז יש לי לסד סמסונג (הם מייצרים סמים?!). אז קניתי. תוך 14 ימי עסקים. עכשיו ממתינים. וזה לא שיש לי זמן לראות טלוויזיה, בכל זאת העבודה והלימודים פחות או יותר שואבים ממני זמן פנוי, חיים וכדומה, אבל באופן מפתיע אני מוצצת שעות צפייה גבוהות על חשבון שעות שינה. יש לי תירוץ, אני לא מסוגלת להרדם.

אז עכשיו, בשבועיים של המתנה (וחור בכיס, כי זה עלה המון), אני יכולה- אשכרה ללמוד בזמן פנוי, לדבר עם חברים ולהפגש איתם (אם הם זוכרים איך אני נראת), להודות לאל שיש עבודה שתממן, ולכתוב בבלוג.

סתם רציתי שתדעו.

פתאום נזכרתי שמחר משכורת.