http://youtube.com/watch?v=ueUOTImKp0k
it's a god-awful small affair
to the girl with the mousy hair
but her mother is
yelling"no"
,and her father has told her to go
but her friend is nowhere to be seen
as she walks through her sunken dream
to the seat with the clearest view
אשאיר את הפוסט קצר, אני אוהבת את השיר הזה והוא מכיל הרבה יותר ממה שמילים שלי יוכלו לשמש.
אין הרבה חדש, חוץ מאולי ניתוח שאצטרך לעבור שאמנם קיוויתי שיהיה פשוט כמו הסרת שומה, אך מסתבר שלא. ובחור שקיים. ולימודים שיתחילו שבוע הבא, ועבודה תוך כדי. והמון מחשבות, עדיין.
ותחושה מתמשכת של ריחוק, לא מכאן, אלא בכלל. וזה לא קבוע זה בא והולך. כמו גלים. לפעמים אני קרובה לעולם, ולפעמים מרוחקת. כמו השיר,
עומדת וצופה במחזה מהצד.
and she's hooked to the silver screen
but the film is a saddening bore
cause she's lived it ten times or more
she could spit in the eyes of
fools,as they ask her to focus on
sailors fighting in a dance hall
oh man!look at those caveman go
it's the freakiest show
take a look at the lawman beating
up the wrong guy,oh man wonder if he'll ever know
he's in the best selling
show,is there life on mars
אני בסדר. רק רציתי שתדעו. למקרה שתהיתם.
אני בסדר. לפעמים יותר, הרבה יותר, לפעמים קצת פחות.
אני עדיין אותה פאש. צינית, מרירה ומתוסכלת מכולם. מביטה במבט מלא בבוז, ברופאים מצחיקים, במנהלים שלא מסוגלים לנהל משמרת, בקולגות מבולבלים.
אני תוהה, כמו בניתוח כמה עוד נתחים יחתכו ממני עד שהעולם יתרצה. ואז אני תופסת את עצמי ויודעת שאני מגזימה, אחרי הכל, כשזה מה שמשתקף מחלוני, אני לא באמת יכולה להיות מרירה.
(נכון זאת לא האיכות הטובה ביותר, אבל תסמכו עלי, זה נראה טוב יותר במציאות)
(אגב, הסדרה שנושאת את כותרת השיר- מעולה!)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
