הנה אני, לא דומה לעצמי, לא דומה גם למה שהייתי

''אהבתו כואבת לי. גם זיכרונו.

כואב לי להיזכר בפניו. כואב לי לא לזכור אותן.

כואב לי לחשוב מה הוא עושה בכל רגע.

אתמול היינו צוות. השלמנו זה את זה. בלעדיו הייתי ריקה.

היום אני צריכה לתלוש אותו מהעור שלי, לשנוא אותו עד שאשכח אותו.

קודם לא ידעתי היכן הוא נמצא, היום אני לא יודעת מי הוא.

בעבר הכל היה נראה לי כמוהו. השקיעה, ריח של עצים, שוקולד, דיוידי, בשמים. הכל, הכל היה הוא. 

מה לעשות כדי לסלק אותו מכל דבר ודבר, מכל מחשבה? 

אצטרך לכעוס, לכעוס על כל זיכרון, על כל חוויה. 

אצטרך לכעוס על כל דבר שיזכיר לי אותו. 

לכעוס עד שאשנא אותו, ולשנוא אותו עד שאשכח אותו.''

יום יבוא ואני ממש אשנא את כמות הפוסטים שבזבזתי עליך

אבל לפחות ביום הזה הלב שלי יהיה שלם שוב.

בחיים לא היה לי טוב כמו שהיה לי כשהייתי איתך אבל באמת שזה לא שווה את הגיהנום של החודשיים האחרונים.

''כל הבולשיט הזה של 'עדיף לאהוב ולאבד'. אל תראו לי את גן העדן ואז תשרפו לי אותו מול העיניים.''