אתם מכירים את זה שיש דברים שעדיף לא לשמוע?

לא רציתי לשמוע את זה.

זה לא טוב.

אני מפחדת, פשוט ככה.

פחד בכל הגוף שלי,

דמעות זולגות כלכך הרבה בזמן האחרון,

ובימים שהכי בא לי לפרוק הן לא יוצאות.

עכשיו הן זולגות וכואב לי בלב.

אני יודעת שיש לי חיים יפים

ואני מודה לאלוהים שאני חיה,נושמת,שיש לי בית, ומשפחה.

עם לא היה לי את זה,

באמת לא היה טעם לחיים.

אבל יש לי את זה<:

וטוב לי ככה.

למרות הדמעות, טוב לי, הכי בעולם ^^

גם הייתי אצל היועצת,

היא אמרה שהיא לא יודעת למה באתי,

שיש לי את כל ה"כלים" בחיים

שאני מבינה, ואוהבת, ויודעת להעריך ולהבין

ואני שמחה ממה שהיא אמרה(:

אני שמחה שיש אנשים שחושבים שאני אחרת

שאני לא מכוערת

ושמנה

וטיפשה

והגיע הזמן להעלים את המחשבות האלה,

הגיע הזמן לקבל את עצמי

ואני בטוחה שיהיו אנשים שיקראו את זה ויגידו:

"וואי סוף סוף"

"הגיע הזמן"

ובאמת סוף סוף!

באמת הגיע הזמן!

אני לא זבל,

אני בנאדם.

עם רגשות.

אני לא מאמינה שאני רושמת את זה

אני מרגישה יהירה

אבל אני פשוט רוצה לעבור את זה הלאה ולהיות שלמה עם עצמי

אני פשוט צריכה לקבל את עצמי.

לאונרדו3>