היו הייתה ילדה, קטנה ומאושרת,

שצחקה, רקדה, אהבה, קיבלה, החזירה,

אותה ילדה שהייתה אוהבת את החיים.

כל יום מחדש, היה יום נהדר,

עד שהתחילה להבין, מה הם החיים.

יהיה טוב.יהיה טוב. יהיה טוב. יהיה טוב. יהיה טוב. יהיה טוב.

אותה ילדה, שכל הזמן חייכה, אומרת לכולם שיהיה טוב

אבל היא באמת מאמינה בזה?

אז זהו, שלא.

לכולם בזמן האחרון רע, ויש כאלה שאני מצליחה לעזור להם, ויש כאלה שלא\:

אבל מתי יגיע תורי? מתי יגיע הרגע שמישו יעזור לי?

כל החיוכים, הצחוק, אני לא יגיד שהם לא אמיתים, כי הם כן,

יש רגעים שאני מרגישה כלכך טוב ויש רגעים שפחות,אבל אחרי שניה, הם נהרסים ואף אחד לא רואה..

אולי הגיע הזמן שלי להגיד לכולם מה אני חושבת? אולי אני פשוט יגיד להם לסתום ואני יבכה להם שעות?

לא. אני יודעת שזה לא יהיה. כי אני לא בנאדם כזה.

אבל לפעמים הייתי רוצה את הרגע הזה, שמישו יהיה לצידי ושאני יבכה, ואני יגיד, והוא? יעזור.

.כולם מספרים, כולם אומרים, כולם כועסים, כולם בוכים ואני? שותקת. עוזרת.שותקת.עוזרת.שותקת.

ויש פעמים? שאני לא עוזרת. מה לעשות? אני בנאדם.

אבל אני בכל זאת, להקשיב ולנסות.

לפעמים אני יושבת, וחושבת, על פעם,

על הילדה הקטנה, שתמיד רקדה, צחקה, השתוללה ורק נהנתה מהחיים..

מה קרה לה? איפה היא? אני כבר לא יודעת מי אני.

היא נעלמה. לחלוטין.

ת'אמת? כל מה שאני רושמת, באמת חסר טעם, אף אחד לא יבין באמת מה עובר עליי, ואני לא חושבת שאתם צריכים להבין

אבל זה בשביל עצמי.

"את מכוערת. ואנחנו לא אוהבים אותך"

"לפעמים אני מתביישת בך"

"את בנאדם מכוער, תביני"

"חכי חכי, אני יהרוס לך את החיים"

כי לי? נמאס.

3\>

אותה ילדה,שהתבגרה,שהבינה,שלמדה,למה היא נהייתה?

לילדה שכולם שנאו,התרחקו,אמרו שהיא לא טובה, לא חכמה, לא יפה, לא מצחיקה,

הנה היא,יושבת, עם שיר עצוב ברקע, בוכה, על כל הדברים שהיו, שיש ושיהיו,

כל הזכרונות הכואבים ששוברים אותה, כל המחשבות שהורגות אותה ומכאיבות לה..

אבל גם לאחרים כואב, גם אחרים מרגישים, גם לאחרים רע, מה לעשות?

כי אני רואה שכואב להן. אני יודעת, אני מרגישה! אבל אני לא יכולה לעשות כלום.

זה משגע אותי, שאני לא יכולה, שאני לא מסוגלת \:

אבל אולי קודם אני צריכה לבדוק מה איתי? לבדוק שאני בסדר? ואז לעזור? או שלעזוב אותי ולחשוב עליהן?

אותה ילדה, נשברת לאט לאט, בלי שאף אחד לא שם לב,

יום אחד היא לא באה, יום אחד היא מבריזה מאיזה שיעור, יום אחד היא נעלמת לכמה שעות,ואף אחד לא יודע מה על ליבה.

היא גם לא מספרת. היא שותקת. מקשיבה לאחרים.

היא מאוכזבת מעצמה, שונאת את עצמה, לא מצליחה לקבל את מה שהיא, אפשר להגיד שהיא נגעלת.

מפחדת להסתכל במראה

מפחדת לראות את כולה

מפחדת להתקרב

מפחדת לאהוב

מפחדת לשנוא

מפחדת מהבדידות

מפחדת מעצמה.

ועדיין אנשים ימשיכו להגיד שזה שטויות, שזה לא נכון,

שהיא יפה,ומצחיקה,ונחמדה,ואוהבת,ותומכת. אבל אותה ילדה, הילדה שהתבגרה והבינה מהם החיים ומי היא באמת, לעולם לא תאמין להם.

כי זה שקר.

כולם יכולים להגיד,לנסות להוכיח,להתקרב, אבל היא יודעת את האמת, שהיא משו דוחה, מבפנים ובמחוץ,

ולא משנה כמה מאמץ, המחשבה תישאר.

למרות ההכחשות,כלכך הרבה הכחשות, המחשבה תישאר

לא משנה כמה דמעות, לא משנה כמה כאב, המחשבה תישאר

יום יבוא, והיא תקבל את עצמה,

יום יבוא והיא תצחק כי זה באמת מה שהיא תרצה,

יום יבוא והיא תהיה איתו, כמו שהיא רוצה,

יום יבוא והיא תדבר עם מישו, ותגיד לו הכל, והוא? יבין אותה.

יום יבוא והיא באמת תאהב את עצמה

יום יבוא ואותה ילדה קטנה? תחזור.

יום יבוא וכל הסיוט הזה יגמר.

אני לא הולכת למחוק את הפוסט הזה

אבל אני חייבת לציין, שכואב פחות.

הבנתי מי איתי, הבנתי מי מגיע לי,

לפחות אני משתדלת להבין..

ומאיה? תדעי שכל כך עזרת לי אתמול3>

פוווריםם DDD:::

אז כע, אתמול היה לי פורים, ולא היום כמו כולם \:

בגלל המנהלת הטיפשה שלנו

וזה היה קצת מבאס

אבל התגברתי ונהניתי מכל שניה ^__^

אתמול הביאו את אורי חיזקיה *אם ככה רושמים*

והיה נוראנורא מצחיק ^^

והיום אני החלטתי שאני באה אם תחפושת |פוץ|

(עאלק תחפושת, פשוט שמתי כובע, עשיתי לב ונצנצים, אבל היי! גם זה משו ^___^)

~

עיצוב חדש, תגיבו ביצ'ס D:

~

אופירי תודה על הרקע וזה 3>

~

חג שמח לכולם D:

לאונרדו 3>

או שאני בעצם בל? O: