בכל מה שקרה אתמול- אני מאשימה אותך.
זה נכון, אני זאת שעשיתי הכל, אני זאת שקיבלתי החלטות לא נכונות אבל זה רק אתה,
אתה החלטת לא להיות שם, אתה לא רוצה להיות שם,בשבילי ואני יודעת שאני לא יכולה לעשות עם זה כלום.
אז עשיתי טעות, ועוד טעות , ונגררתי למפולת, ובכל צעד ארור , כל מחשבה קטנה חשבתי עלייך-
רציתי לעשות לך דווקא , אבל ידעתי שלך לא איכפת, אז בעצם יצאתי כנגדי.
והפלתי את עצמי במחשבה עלייך, רציתי להיות מסוגלת לשכוח ובכל זאת לא שכחתי,
רק הדחקתי , עוד קצת ועוד קצת עד שהכל יצא...מילולית ופיזית
וכל הגוף מתקבץ עוד קצת ועוד קצת , עד שהנשמה לא תמצא מקום ותתפוגג גם היא.
וכואב לי להזכר , כי אני יודעת שלא הייתי משנה דבר , כי אני יודעת שלא משנה איך אני אתנהג אתה אף פעם לא תהיה פה בכדי להושיט יד ואני...אני פשוט לא מסוגלת להשלים עם זה.
אני גם לא רוצה להשלים עם המציאות...היא אכזרית מידי אפילו בשבילי,
ולכן אני אמשיך לשהות לי באזור הדימדומים הזה , ולהאשים אותך בהכל.
כי אני יודעת , אני באמת יודעת , שאם היית יודע את כל זה ויותר - לא היית משנה דבר.
ולמרות שאמרתי את זה כבר כל כך הרבה אבל אני שבורה , באמת באמת שבורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
