אז למה אני כותב בלוג?
פשוט מאד בגלל החשק החזק לכתוב, לשתף, להחשף.
|
| 12/2008
 The Pack
במשך החודשיים האחרונים אני מתוודה לכל בנאדם שלישי שאני מכיר שאני מאד
מאד מאד רוצה לצאת שוב ל"פאג" שמבחנתי מסווג כ"מועדון גייז הטוב"
(התיאטרון הוא הרע לצורך העניין - למרות שאף פעם לא הייתי שם אבל תמונה
אחת שווה אלף מילים). מאחר ואני מהקריות והפאג בת"א הבילוי הזה הוא על
גבול הבלתי-אפשרי. למה? אמא.
אמא
שלי (Inspector Gadget) שיכלה בפוטנציה להוציא סודות מדינה גם מחנה סנש
היא גם קונספירטורית בזמנה החופשי ונסיעה לת"א היא פרוייקט שקצת קשה לטייח
לפעמים, במיוחד כשמדובר בנסיעה ברכבת. האשה הזאת חיה על החקירות הקטנות
האלה שהיא מנהלת ואוהבת לעשות הצלבות מידע ובירורים, עצוב ופתאטי אבל יותר
מתוחכם מפרק של C.S.I.
לצורך העניין שחזור אמיתי של אירוע מהעבר:
אמא: שיר למה יש לך בוץ על הנעליים?
שיר: נסעתי בשדות מאחורי הבית ועצרתי ליד הקבר של בינגו וטאז (הכלבים ז"ל לבית דקר)
אמא: לא נכון
שיר: כן נכון
אמא: היית עם מישהו בשדות נכון?
שיר: מה?
אמא: נפגשת עם מישהו... בשדות... אני יודעת...
בפרק הבא של א.מ.א: שיר נפגש עם מישהו בים.
וככה זה נמשך כבר שנה, מאז שהיא יודעת. בתמונה: אני ובחור שהכרתי בשדות.
אז
אתמול כל התכניות תיקתקו בצורה מצויינת: גרא (פירוט בהמשך) בא, נדב (פירוט
בהמשך?) מביא אוטו ויוצאים ב22:20. כל מה שצריך לעשות זה להגיד שאני נוסע
עם איתי והבנים לפאב (פאב, פאג, זה שקר אם שיניתי אות אחת? ואת השם של
הבנאדם שמביא את האוטו?). אחרי התארגנות זריזה ופרידה חפוזה (אני שקרן
גרוע) יצאתי מהבית לכיוון האוטו של נדב וידעתי שאני לא באמת צריך להשתין
כי שתיתי הרבה היום, אני פשוט מתרגש.
מיד
אחרי שאספנו את אושרי זה היה סופי, אנחנו בדרך לפאג (למה כל-כך התקשיתי
להאמין?). יונתן (נו אתם יודעים, פירוט בהמשך) שלח לי הודעה בדרך "איפה
אתם? בדרך?" וצלצל אליי כשכבר היינו בת"א כדי לוודא שהגענו. אני לא מבין
אותו, הוא באמת חושב שאפשר להיות just friends?
בכל מקרה, החנינו
את האוטו בחניון מפוקפק ויצאנו לכיוון המועדון ואני מדגיש לכיוון כי עמדתי
40 דקות ובהיתי בהם משתכרים בחניה שמחוץ למועדון כשכל מה שאני רוצה זה
לתלוש לפרפרים האלה בבטן את הכנפיים כמו הילדים המוזרים האלה מבית ספר
יסודי שבסוף רוצחים את האמהות שלהם. אחרי ההמתנה המייגעת עמדנו בתור
למועדון והבנים נתנו תמורה לאלכוהול שהם כרגע שתו וגרמו לכל מי שבתור
להבין שהגענו, "אנחנו כאן ואנחנו מחפשים כל מה שסליזי", וזה כולל לשאול את
הסלקטור אם הוא "חובב~ביזאר24" או את הגבוה שמאחורינו בתור אם הוא
"גבוהבשרירי" או "הנעל האדומה".
כבר
בתור ראיתי את יונתן (אני מבטיח להקדיש פרק שלם לבנאדם מתישהו) ונכנסו
כולנו למועדון. כבר בצעד הראשון הבנתי למה לא הייתי בו שנה. החושך, הטחב,
העשן. גייסתי את שאריות האדרנלין מהכניסה כדי להסתובב קצת ולבחון מה קורה
סביבי אבל ברגע שראיתי כסא לא עמדתי בפיתוי והתיישבתי - הסימן הראשון לכך
שאני לא נהנה וגם לא אהנה. שעתיים העברתי ב: ישיבה, חשיבה, השקפה,
וחיפושים אחרי יונתן. כשהתייאשתי התיישבתי ליד גרא על אחד הרמקולים (אם
גרא היה מנה ב"גרג" בשלב הזה הוא היה נקרא "שיכור מאד", נדב התנה אוהבים
באוטו שלו ואושרי... רקד שיכור איפשהו).
 אני מימין
פתאום
ניגשה אליי מישהי וביקשה סיגריה, הסכמתי והצעתי לה אש. היא הציעה לי מים
ומכאן התגלגלה לה שיחה שעיקריה: היא יח"צנית לסבית מפורסמת, אני הומו
מדופרס, אני חתיך בעיניה, היא קנתה אותי". היא ביקשה ממני את הטלפון שלי
כדי שתוכל לדבר איתי ולהפגש איתי כשאני בת"א והסכמתי מיד, משהו בה קנה
אותי, האמנתי לה, למה שהיא שידרה (אתה תמים, פרש-מיט, טהור, אתה לא כמו כל
הביצה שכאן אתה משדר משהו אחר). יח"צנית או לא? מאותה נקודה היא לקחה אותי
לסיור במועדון (תוך כדי 20 עצירות בערך , הבחורה מבוקשת) עד שהגענו לספות
בחדר לאונג' והמשכנו לדבר. היא הכירה לי את חברים שלה ("תראו מה מצאתי!
נכון הוא מקסים?" - הרגשתי כמו גור) השאירה אותי עם אחד מהם והלכה לרקוד.
השיחה
שלי ושל הבחור הזה כללה את המשפטים הבאים "אז יש לך קעקוע אה?" "כן" "יש
לי 5 קעקועים בקנה" "מה?" "5 קעקועים בתכנון" "אה" "תראה את השומר מסך שלי
בפלאפון". מיד אחרי השיחה המרתקת קמתי והלכתי לחפש את החברים שלי בכל מקום
אפשרי, והפתעה הפתעה, הם כולם נעלמו...
לאן הם נעלמו? איך כל זה קשור ליונתן? והאם היח"צנית הלסבית תציל את היום? כל זה ועוד בפרק הבא...
ולג'ייסון דנינו הולט, אם אתה קורא את זה, באשר אתה, התכוונתי לחייך אלייך בחזרה, אני נשבע, אני עובר משהו, זה לא אתה זה אני...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tazosh
