אוטופיה

אני צריכה ללכת לפסיכולוג. אני דיי בטוחה בזה.

אני חייבת לדעת מה המקור של כל הבעיות שאני סוחבת איתי.

כי יש בעיות .

אני לא נורמאלית, לא ממש, אולי כלפי חוץ, אבל לא בפנים.

יש לי כל כך הרבה תסמינים, כל כך הרבה
חלק מהדברים חיפשתי, בדקתי מה זה אומר, מה המקור...
לרוב כשאני מוצאת מידע חדש, זה מלווה בפאניקה בזמן הקריאה
וקצת בכי
הרגע שאת עושה 1+1 ומבין פתאום דברים חדשים על עצמך זה לא פשוט...

יש דברים שהשלמתי איתם ואני רגילה אליהם וגם אחרים
זה למשל מדבר על ההפרעת אישיות הנרקיסיסטית שלי
שמתבטת בעיקר בחוסר אמפטיה כלפי אנשים, אינטרסנטיות, מניפולטיביות
וכומובן נתינת מחמאות בלתי פוסקות לגביי כמה מדהימה ומושלמת אני.

זה אומנם מרחיק חלק מהאנשים כל האהבה העצמית הזו והביטחון אבל יש גם כאלה שנמשכים לזה
מי שלא הפסדת שלו, אני אישיות מרתקת...
אז יש טוב ויש רע. הלוואי וזה היה הכל

יש את ה-דבר שמאז ומתמיד היה מכשול ועד היום אני לא מצליחה להבין מאיפה זה בא
יש לי רתיעה מקרבה, אני לא סובלת שאנשים נוגעים בי.
כשעושים לי קיצ'י ביד, כששמים לי יד על הרגל, או מלטפים לי את השיער
וכמובן הדבר הבלתי נשכח- המסאג', אני נעשית יותר מתוחה כשמנסים לעשות לי מאסג' מאשר רגועה.
זה באמת בעייתי. זה נותן הרבה אתגר לכל הקטע של אינטימיות
סקס תמיד הופך למשהו הרבה יותר מעיק מאשר מהנה כמו שהוא אמור להיות... 

אבל עדיין למרות הכל, כל ההפרועות למינהם שתחבאות בי לא הופכות אותי לפחות מדהימה ממה שאני. רק ליותר מעניינת...
כאן נמרת חפירה רגשית שאני מתארת לעצמי אף אחד לא דבק לקרוא את כולה...