אני חייבת כבר לעזוב את המקום הזה.
אני חייבת לחזור לפריז, אני מרגישה כאילו זה הסם שלי.
פריז זו ההתמכרות שלי.
הכל טוב ויפה שיש רצון, רק חבל שאין כסף.
אבל לא משנה מה אני אצטרך לעשות, עד שאני אגמור את הלימודים אני אשיג את הכסף.
וברגע שאני יכולה אני עולה על מטוס ומתחפפת מפה לתקופה
עד שיגמר הכסף ובלית ברירה אני אצטרך לחזור,
אבל גם כשאני אחזור לפחות יהיה לי את הזיכרון של חודשיים מפלאים בפריז שלי
ובואו לא נשכח את כל עניין הצבא, שגם בשבילו צריך לחזור...
שבטח ימנע ממני לטוס עד הרגע בו אני אשתחרר
הכל פה כל כך לא מרגש אותי, בפריז כל האפשרויות פתוחות לפניי.
אני קמה בבוקר לריח קוראסונים טריים, מתלבשת, מתאפרת ועולה על אוטובוס למרכז העיר
בלי לדעת מה צופן היום שלי,
בשביל זה אני חייה. האפשרויות הלא מוגבלות האלה, זה מה שעושה לי טוב.
לא אחרי הפעם הראשונה, השנייה או החמש-עשרה,
פריז אף פעם לא נמאסת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
