אוטופיה

כלום לא מרגישה, כלום. הכל ריק.
מתנהגת כאילו הכל בסדר,

מתעסקת בדברים שטחיים כל היום כאילו באמת יש להם משמעות,

כשכל מה שאני רוצה זה לשכב במיטה, להסתכל על התיקרה, ולעשן איזה מגולגלת,

אמרתי שאני אפסיק עם הסיגריות, אפסיק עם האלכוהול, אפסיק עם הסמים

יקח את עצמי ביידים במקום לברוח, עד עכשיו לא נגעתי

למרות שעבר בקושי שבוע, כנראה עדין לא עבר הזיכרון מהסטלה הרעה שקיבלתי בחמישי, לפחות עבר הריח של הקיא.

ריק, הכל ריק.

אין עם מי לדבר, אבל צריך- זה לפחות מה שכולם אומרים כולל הפסיכולוגית 

אבל גם אם אני מנסה.. אף אחד לא מבין. 

באיזשהו מקום אני יודעת שכל מי שאני מדברת איתו חושב שאני מדברת שטויות, או שאני גרמתי לכל מה שקורה איתי
שזה בגלל האדישות, הדיכדוך, האגו. בגלל ההיררכיה "המוטעת" שנבנתה לי בראש.

אנשים נורמאלים אתם משעממים אותי. ולא מבינים אותי. תחזרו לחיים הנורמטיבים שלכם

ותפסיקו לנסות להבין זה פשוט מעבר ליכולת שלכם, אתם סתם מוציאים אותי באור רע.