אוטופיה

חשבתי שאני בסדר, אבל אני לא בסדר.

ניסיתי לברוח, לשנות התנהגות, זה הצליח לזמן מסויים.. אבל זה הכל היה סתם אשליה

שום דבר לא השתפר, אני עדיין חושבת אותם דברים ובפנים מרגישה אותו דבר

אני לא רוצה לפגוש את הפסיכולוגית יותר היא לא עוזרת בכלום, אני מרגישה שאני מדברת סתם

כל מה שהיא מנסה לגרום לי להבין אני כבר יודעת ממזמן. היא פשוט מיותרת 

אני לא יודעת איך להגדיר מה שעובר עלי כרגע, אני מרגישה טיפה כאילו הלכתי לאיבוד,

אני יודעת מי אני, אבל בעצם אני לא יודעת..

אני מתישה את עצמי עם כל האנטי שיש לי בחיים עם כל הקיטורים, זה כל כך מתיש

וכשאני מסתכלת על מישהי שכל החיים שלה רק מחייכת שרה צוחקת אני חושבת לעצמי שזה לא נורמאלי

אבל בעצם אני פה הלא נורמאלית , זה מה שאני מתגאה בו לא ? שאני מיוחדת וכל השאר משעעמים

אני צריכה שבירת שגרה, אני לא יכולה פה יותר, אני חיה בבועה מודיעינית מזוייפת

אני רוצה לטוס מפה, לפריז.. ללונדון.. רק לטוס, לא להיות פה.

רע פה, המקום הזה שואב ממני את כל הכוחות, שונאת את העיר הזאת שונאת את הארץ הזאת

גם ככה אין לי אף אחד. אין לי שום בעיה לעבור ולהתנתק. אני רק צריכה את האמצעים לזה.