אוטופיה

יום אחד ויבוא מישהו שיבין, ויקבל את הכל, את כל החסרונות שבאים יחד עם כל היתרונות..

שיתעלם מההיסטוריה

שלא יתעצבן, מהצורך הכי בסיסי שלי לשקט נפשי, שיבין שאני שם וחושבת עליו גם כשאני לא מתקשרת

אם בן אדם לא יכול להבין את זה, כנראה שהוא לא בשבילי.

הבנתי עכשיו שהמאמץ להשתנות שגוי, אני מתנהלת בדרך מסיימת כי פשוט ככה זה

עשיתי חושבים- סופי לא לכדורים.

אני חושבת שאני בכיוון לדו קוטביות או גבוליות, עם כל הקיצוניות חייב להיות משהו

רגע אחד היפומאניה רגע אחד דיכאון, ורגע אחד כאילו אני פשוט לא פה... ימים מתבזבזים להם

אבל יום אחד זה יתאזן, נעבוד על זה, אם לא ביחד אז לבד.

חבל שהוא לא מבין שמשחקי אגו לא יעבדו פה, שהוא צריך להניח לי בשקט.

אני לא כמו כל אחת אחרת. רק שיזכר איך הכרנו.. 

זה לא פשוט קורה שמישהי שרק הכרת באה אליך אם משפט אז נזוז.. אליך.

והניסיון להוציא מסיטואציה כזו משהו רציני הייתה שגויה. ועם מישהי שאתה בכלל לא מכיר,

רק יודע שהיא קצת לא מאוזנת נפשית.

אז יופי לך, ניסית להשתנות הבאת את עצמך למצב שאת נמצאת בזוגיות עם אדם זר,

מחוייבות.. הדבר שאת הכי שונאת, הכי מלחיץ. זה לא עובד, חבל עליו..

לחשוב שהיום היה טיפול, אבל ביטלתי אותו. לאלתר