אוטופיה

המחשבות באות והולכות כרגיל, מחשבות שכהרגלן מסתובבות רוב הזמן סביב אותו נושא

העבר.. מה שקרה, מה שהיה יכול לקרות, איך זה השפיע..

אני נזכרת בהכל כל פעם מחדש...

ועכשיו, עכשיו זה דיי מגעיל אותי.

אנשים נורמאלים לא עושים דברים כאלה.

לא הולכים כל שישי עם מישהו אחר, וקמים במיטה אחרת לצד בן אדם שאין להם כלפיו שום הערכה, ומרגישים טוב לגביי זה.

כל זה מסתכם בזולות, ורמיסה של כבוד עצמי.

באותו זמן זה לא ניראה ככה, זה ניראה כמו הדבר הכי כדאי לעשות

אבל במחשבה שנייה על כל העניינים האלו.. זה מגעיל.

אבל עוד כמה שעות אני אשכח מכל זה, ואפנטז איך אני נפרדת מהחבר שלי ומוצאת את עצמי במיטה חדשה עם בחור מסתורי חדש.