אוטופיה

למה לעזאזעל אתם מכניסים אותי ללחץ נפשי כזה

אני מרגישה שכל מה שאני עושה זה וויתורים כל הזמן

בכל מקום אני רואה מול העיניים רק פרמטרים של כסף כסף כסף

אז אוקיי נכשלתי טסט ראשון, גם כן אמא.. אם בכוונה ואם לא, גורמת לי להרגיש רע ואשמה,

עושים לי עיניים על כל אגורה שאני מבקשת מכם

בזמן שאת כל מה שיש לי אני מוציאה על השיעורים, וזה לא שיש לי עבודה שמזרימה לי כסף חופשי,

כי אני נכנסת יותר מידיי ללחץ משילוב של עבודה ולימודים, והרי הלימודים זה הכי חשוב כרגע..

אז אין לי עכשיו כלום

אין לי כסף לצאת, אין לי כסף לקנות, אני מרגישה אומללה

כלום אני לא יכולה להרשות לעצמי... וחס וחלילה שהם יתנו לי משהו

ההורים שילמו על הטסט הראשון.. את כל ה400 שקלים! כי ככה זה היה גם לאחיות שלי,

אחרי הטסט כשידעתי שנכשלתי התקשרתי למורה הפרטית למתמטיקה,

שלא הייתי אצלה שנתים כשיום לפני זה בדיוק קבעתי שיעור לפני מתכונת.. בשביל לבטל אותו

כי רק המחשבה שלבקש עוד כסף בשביל שיעור והעובדה שאין לי את האמצעים לממן אותו בעצמי עשתה לי רע,

ביטלתי אותו למרות שאמא שלי אמרה אם את צריכה שיעור תתקשרי אליה! שלא תזכרי מאוחר מידיי!

אבל מה שבטוח אם לא הייתי מבטלת המבט של את מרוששת אותנו לא היה מאחר לבוא.

זה מכעיס זה כל כך מכעיס ! הם עם הלקסוס שלהם בחנייה וגורמים לי להרגיש כמו מסכנה.

לא הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי בגלל שהרגשתי שהכל הרבה יותר טוב, שפתאום הכל מסתדר ומרגיש נורמלי.. ממש לא!  

כלום לא באמת השתנה, אני פשוט לא יכולתי לסבול יותר את ההרגשה שמתלווה לכל צ'אק שהם מביאים לי

אני מרגישה כמו מסכנה, וזה שובר אותי

העיקר אבא הבטיח שאחרי שאני אסיים ללמוד הוא יקנה לי כרטיס טיסה לפריז,

כפיצוי על עוגמת נפש שהם לא הולכים להיות בטקס סיום יב' שלי,

כמו תמיד כשהם מרגישים רע אז הם קונים לי דברים, ממש בזבוז כספים יעיל..

אין לי כסף לעוד שיעורי נהיגה, אין לי כסף לעוד טסט, אין לי אפילו כסף לקופסת סיגריות.. [שכרגע אני כל כך מפנטזת עליה]

אין לי גם זמן לעבוד כי אני לא מסוגלת להתמודד עם לחץ בלי להתמוטת, ואין לי אפילו את הפסיכולוגית לדבר איתה על זה...

הכי אירוני שהם דחפו אותי להתחיל ללמוד נהיגה

אני לא רציתי, אני עדיין לא רוצה

גם אחרי שאני אעבור טסט אני לא ארצה לנהוג.

רחמים עצמיים זה פתאטי, אני שונאת את זה.