כולם אומרים שכיתה יב זו השנה הכי משמעותית
שנה שבה כל השכבה מתגבשת, ופתאום אתה מתחבר לאנשים שלא התברת אליהם בעבר
מספרים שזו שנה שגורמת לאנשים לזנוח קצת את הפוזה בצד
ובואו לא נשכח שאומרים שיב זו השנה הכי קלה, שקר. שקר גדול.
הכל שקרים.
זו לא הייתה שנה משמעותית, לא נהנתי, לא חוויתי חוויות שאני אנצור במוחי למשך שנים
אולי טראומות.. אבל אל חוויות.
אנשים לא השתנו, לא זנחו את הפוזות בצד.. [הם לעולם לא יעשו זאת]
טוב אנשים כן התגבשו, אני סתם כועסת
כי הכל קרה מסביבי, אני לא לקחתי חלק בכל המטמורפוזה השכבתית הזו,
רוב הסיכויים זה בגלל שלא רציתי, אני עדיין לא יודעת אם אני באמת רוצה,
יש לי עיקרון, יש לי הרבה עקרונות..
אני אינדיוודואלית, זה הקיבעון שאמונה שאני לא אמורה להתלהלב ולרצות להיות לק מהגרעין הצבוע הזה
שכולם כל כך נואשים להיות לק ממנו. [ומדוע בעצם??]
למרות כל העקרון.. למה אני מרגישה כזאת אמבילנטיות לגביי כל הרעיון...
שנים מבוזבזות.
יב' הייתה השנה נוראית, היא עדיין, לא אתגעגע
לא משנה מה אומרים.. גם כשאהיה חיילת לא אוציא מפי את המילים "הייתי מתה לחזור לבצפר".
אני זאב בודד,
אני מסיימת את השנה האחרונה שלי, בלי חברים שרכשתי במהלך הדרך
אולי מכרים השרדותיים, "חברים" שנוצרו עקב אדפטציה חברתית, זה לא באמת חברים
עולות לי כל כך הרבה מחשבות לראש אבל כבר אין לי כח לכתוב על זה, בהזדמנות אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
