אוטופיה

החיים זה דבר מעניין..

מרגע של דכדוך לרגע של אושר מפרידים רק כמה שוטים פשוטים.

המרמור עבר, והחליף אותו כיף חסר דאגות

יכול להיות שקצת הגזמתי.. גרמתי לכמה אנשים לדמם 

אבל אני מאוד נהנתי מזה...

זה היה לילה.. מעניין....

כל כך הרבה כעס. מציף את כולי עד שאני בקושי מוצאת אוויר לנשימה

הרבה זמן לא הרגשתי פגיעה כזו באגו,

ברגע שהבנתי שדמיינתי הכל ואנחנו לא נמצאים בשום דרך למערכת יחסים כלשהי,

הרגשתי כאילו הדם לא הגיע ללב שלי והוא פשוט התכווץ טיפה מרוב הכאב והשוק.

אני רוצה להכות אותו אנ רוצה לשרוט אותו, אני רוצה שיכאב לו, 

אם לא כאב פנימי לפחות כאב חיצוני.

הוא תמיד אומר שאני מרושעת.. אבל שזה כל היופי בי.

יצאתי עם כל כך הרבה אנשים השבוע, כל כך הרבה ניסו להשיג מעבר לידידות,

אבל לא נתתי לזה צ'נס

כי הייתי מוקסמת ממילים ששמעתי באוזן שיכורה.

פספוס...

כל כך טיפשי ונאיבי מצדי.... כ"כ.

ובנתיים אני לא יודעת מה לעשות עם כל הכעס הזה, 

אני שונאת כשלאנשים יש יותר מידיי השפעה.