עכשיו אני מבינה שנגמרה תקופה.
תקופה לא מנוצלת בעליל.
תקופה ללא השגים, רק אכזבות.
נשארו רק הזכרונות של דברים טפשיים שהיו אמורים לגרום לי להרגיש חיה,
אבל לא באמת עזרו,
עכשיו אני צריכה להמשיך להתקיים עם הזכרונות האלה.
קצת מציף אותי גועל נפשי כשאני חושבת על זה.
אני לא יוכלה להמשיך לשקר לעצמי ולהדחיק.
זהו חציתי את הגבול, עברתי לאפיזודה אחרת.
יש גבול לתקופה שבה הכל נשאר במצב סטטי.
כולם חושבים שמהו לא בסדר אצלי, ולא ניראה לי שהם טועים...
חלק חושבים שאני פשוט אדם מרושע, ומי שחושב כך אלו האנשים שהכי קרובים אליי...
חלק מעדנים את זה ואומרים בפשטות שאני ביץ', חלק חושבים שאני שרלילת על,
מה שבטוח, כולם חושבים שאני נרקיסיטית מתנשאת צפונבונית אגואיסטית.
קשה לי. לי יש לי יותר מידיי על הנפש,
ואני לא יכולה לשתף אף אחד, אני לא יכולה לחשוף את החולשות שלי בפניי אנשים,
גם אם ארצה לא אצליח להוציא את המילים מפי.


