אוטופיה

כמו שהכותברת אומרת אני פשוט לא סובלת את המשפחה שלי, 

אני מכבדת אותם, בערך, בגלל המעמד והכל

אבל אני לא בטוחה שאני באמת אוהבת אותם, אני לא אוהבת אף אחד. חוץ מעצמי 

אחותי קנאית מעצבנת שכל הזמן מנסה לרדת עלי

אני לא כל כך מחבבת אותה, היא מוזנחת מעצבן גזענית ועושה רעש כשהיא אוכלת.

אני לא אוהבת להיות בחברתם, אני מעדיפה להיות כל היום בחדר שלי.

יש להם אנרגיות כל כך שליליות.

בגלל כל הלחצים והמתח שהם משרים באוויר התחלתי לעשן (אבל הפסקתי כי אי אפשר לרוץ ולעשן, זה לא עובד..)

יש בחוץ ריח של גשם...

אין יותר מידיי מה לעדכן, הסופ"ש עבר בלי בעיות;

תחילת שבוע חדש עם תקווה שיהיה כיפיי ומעניין

אני חייבת לומר שמזג האוויר בחוץ ממש מבאס, מוציא כל חשק הכי קטן לצאת מהבית.

זה כאילו החורף הגיע אבל עוד לא בדיוק.. 

אתמול כהייתי בהליכה התחיל לטפטף עלי לדקה ואז הפסיק, כמה פעמים, סתם מעצבן.

אז שיהיה לכולנו שבוע מוצלח, ובשביל המוטיבציה...

משתלם, קשה אבל משתלם.

רזיתי, כולם רואים את זה, הרוב גם אומרים את לי את זה (חוץ מהמשפחה שלי שלא טורחת להסתכל)  

ועכשיו גם אני רואה את זה, הבטן הרבה יותר שטוחה ממה שהייתה, ועכשיו הרגליים בתהליך..

עדיין לי מושג כמה אני שוקלת, לא בדקתי מאז שהמשקל התקלקל, מקווה לא להתאכזב

בנתיים תוצאות ניראות לעין, והן נראות מעולה.