ד"ר טורניץ אמר לי להגיע מיד עם הסימנים הראשונים לכחול. הכחול המאז'ור, אתם יודעים, אשר מרגע שפקד אותך לראשונה, תמיד יחזור. ד"ר טורניץ יושב בקליניקה שלו, סביב עיניו עיגולים כהים. מי יודע על איזה חומרים עובד הגוף שלו, שמייצר כאלו פנסים. ברוב הפעמים שאני מגיעה, טורניץ מספר לי על עצמו. על הספר שהוא כותב אודות פסיכיאטר שמשתגע ומתאשפז באותה מחלקה בה כיהן כסגן מנהל. אל תשאלי איזה קרקס הולך שם, כל אחד יותר מטורף מהשני. הוא לא התכוון לחולים, הוא התכוון לצוות המטפלים. לעתים הוא מקבל טלפון דחוף מהרופא התורן במחלקה, תקשור אותו ותעלה לו בחצי מילגרם, טוב להתראות, אני באמצע פגישה. הוא עייף, טורניץ היקר, מקבל מטופלים עד שעות הערב המאוחרות. הטלפון מטרטר כל יום: זה משתולל, זה נעשה זומבי, ההוא נכנס פתאום למצב בלבולי. כל הזמן צריך לאזן. טורניץ הטוב והמיטב, אלוף המאזנים. פעם ראיתי על שולחנו ערימת ספרי חניבעל לקטר למיניהם. מה זה טורניץ? קינטרתי אותו קלות, איזה שטויות אתה קורא. אני צריך לכתוב מאמר על רוצחים סדרתיים, הוא אמר לי. מה את רוצה? את יודעת איזה ספרים יש לי בבית? עגנון, דוסטוייבסקי, פרויד שלכם, מה לא. אני צריך להגיש את המאמר הזה מחר, אני לא יודע איך אספיק לעבור על כל הספרים. על השטויות האלה אתה מתבסס? שאלתי אותו וטורניץ נזכר להזכיר לי שביחסי פאציינטים רופא, יש גבולות ולא רצוי שאגזים.
לפעמים מתגלים בו סימנים של חמלה. תבדוק מה קורה עם המטופלת הזאת, הוא אומר לתורן, היא אישה מבוגרת, אני דואג לה. נתתי לה מינון גבוה של ריספרידל. צריך לראות איך היא מקבלת את זה. אחר כך הוא חוזר אלי, מתקתק את הפרטים לפאלם פיילוט שלו. אנחנו מדברים על תיאוריות בפסיכותרפיה וטורניץ אומר לי, אני מכיר את זה, זה סתם שטויות. מה זה המכון הפסיכואנליטי שלכם? אין לכם אישור של הועדה המדעית. טורניץ המדען האדיר, שכותב מאמרים על רוצחים סדרתיים מתוך ספרי חניבעל לקטר.
כשמגיעים הסימנים הראשונים לכחול המאז'ור, צריך לטפל בזה מיד. בכל יום שעובר, הנפש מתמקמקת ומתמעטת תחת עומס העצב, הפחד, האשמה. אני לא פוחדת מהכחול המאז'ור. אני יודעת שבסוף הוא ימשיך הלאה לבית הבא. אינני יודעת האם טוב שמדי פעם מבקר אותי הכחול המאז'ור. אולי הוא מנער אותי, נותן לי סטירה הגונה כשאני הולכת בדרך שאינה טובה. אולי זה סתם חרא, שצריך ללמוד לחיות איתו. בכל מקרה, תמיד אני יכולה לטלפן לטורניץ המאזן. טורניץ השוקל במאזניים עדינים. טורניץ שאומר לי שהכחול המאז'ור זה סתם שטויות ושאני בסדר גמור. גם כשבאתי אליו פתאום בוכה נורא, הוא אמר לי שלפעמים נשברים קצת. כולנו מתייאשים לפעמים בדרך, ככה זה במקצועות שלנו, הוא אומר לי. אפילו הפסיכיאטרית הראשית, איפה שאת עובדת, לוקחת תרופות, תאמיני לי אני יודע, מעדכן אותי טורניץ מלך האתיקה.
בפורים הזה אני מתחפשת לטורניץ. אני אצייר עיגולים כהים מתחת לעיניים, כאילו מי יודע עם איזה חומרים אני מאזנת את עצמי. אני אתחפש לטירוף המדעי השפוי, הקליל והחומל. אני אכתוב מאמרים על פדופילים בהתבסס על "לוליטה", אפרסם את זה בכתב עת מדעי ויתנו לי להרצות בכנסים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
