מיתולוגיה פרטית

חיי בתל אביב:

1- הסדרים רומנטיים.

2-התבוננות פנימית במה שהאמנתי.

אני יוצאת עם אנשים ואפילו היה לי רומאן סוער עם אחד (יוחאי הנרקסיסט). נפגעתי, התאוששתי. סגל אמר שלדעתו הייתי צריכה להמשיך את הקשר עם יוחאי הנרקסיסט. הוא הודיע: "קודם תיקלטי אחר כך תראי".

אני: "אה כן? אולי גם שירביץ לי תוך כדי שהוא הופך אותי לקלוטה?" (התרשמתי שיוחאי הנרקסיסט זועם ותוקפני במידה ניכרת).

סגל: "הוא לא ירביץ לך מפגרת. הוא כמונו. מופרע, אבל עם קורטקס מפותח." (יוחאי הנרקסיסט הינו רופא).

אני: "תיקלט אתה ממנו, אם הקורטקס שלך כזה מפותח"

סגל: "איכס! דוחה."

הייתי די מעוכה מהקשר עם יוחאי הנרקסיסט. לרגע אפילו התפתתי להתייאש בתוך מיטה. שאלתי את גופי מה אני מרגישה וגופי לא ענה. אני תוהה האם העלבתי אותו באיזשהו אופן. הגעתי למסקנה ש:

1 - לא, לא, לא, לא להתייאש בתוך מיטה.

2 - לתפקד ולעמוד בהתחייבויות זה האושר.

3 - היציבות היא הדת שלי.

ועל כן סיימתי את הקשר עם יוחאי הנרקסיסט, על אף שליבי אמר לי 'לא להעיף אותו', מוחי אמר לי 'להעיף גם להעיף' וגופי לא ענה.

אני מרגישה כמו הנרקומנים הגמולים המתמידים שלמדו מונוגמיה רק עם היציבות. לא יוצאים מהבית ללא מטרה ומתפללים לקבל את שאינם יכולים לשנות.

ונכון שבא לי לטלפן לנרקסיסט ולאמר לו לבוא להקליט בי. מצד שני, שילך להזדיין עם המאפיינים הבאים:

1 - טעמו המוזיקלי המשובח.

2 - איבר מינו הגדול.

3 - הכנסתו הגדולה.

4 - מקצועו החופשי.

5 - מנת משכלו המגרה.

6 - זעמו הנפיץ, המבעית.

7 - נהיגתו הפרועה.

8 - סבתו שעבדה בשואה כזונה.

9 - שיחתו המופלאה.

10 - ידיו המחוננות.

11 - אביו הפרברט.

12 - כרסו הקטנה.

13 - ישבנו הכעור.

14 - עיניו שצבען כצבע עיני.

לא מבקשת רק:

1 - מקומות אבודים.

2 - סימנים של אש.