*החיים הם כמו גלגל. פעם למטה, פעם למעלה.*

החלטתי לא לעשות הצגת הדמויות, אני מעדיפה שתגלו את האישיות של כל דמות לבד.

אז.. פשוט כל פעם שאני אגיד שם חדש, אני אדגיש אותו. רק במהלך הפרקים הראשונים.

בהצלחה!

פרק 1:

נכנסתי לבית אחרי שחזרתי מהקניון. "אמאאאאא" צרחתי לאמא שלי.

אמא:"מה? איך היה יפה שלי?"

אני:"בסדר כזה.. לא משהו מיוחד. קניתי את כל האביזרים לבי"ס"

אמא:"מעולה.. אהה ושני, אבא ואני הולכים בערב לסבתא, לבקר אותה. את באה?"

אני:"לא יכולה.. קבעתי עם סתיו לבוא אליה.. אבל תמסרו להם ד"ש!"

עליתי למעלה, הנחתי את התיק שלי על המיטה ונכנסתי ללפטופ.

התחברתי למסנג'ר... ישר דניאל כתב לי:

*דניאלל*: היי

Shaninush: היי דניאל, ממצב?

*דניאלל*: סבבה.. איך את?

Shaninush: בסדר.. קנית כבר דברים?

*דניאלל*: עדיין לא:S

Shaninush: חחח כדאי לך לקנות כבר...

*דניאלל*: טוב מאמי נדבר כבר אני זז

Shaninush: ביי מותק

וסגרתי את החלון.

לא היה לי כוח יותר למסנג'ר.. מחר בית ספר. מה אני אמורה לעשות?

בטח עוד פעם סיוון ואלה יתחילו לריב, אין לי כוח אליהן.

ואז אני שוב פעם אפגוש את בר. שיט, זה יהיה כל כך נורא. כל כך מביך.

החלטתי לא לחשוב על זה וירדתי למטה. לקחתי כוס מהארון, שמתי קצת אבקה וחלב והכנתי לי שוקו.

התיישבתי מול הטלוויזיה והתכרבלתי בשמיכה. לא הייתי בטוחה בעצמי באותם רגעים. חששתי.

החלטתי שלא משנה מה יהיה, אני אהיה חזקה. ואני לא אתן יותר שייפגעו בי.

פתאום הרגשתי גוש קטן וחמים זוחל מתחת ליד שלי. "פאפיייייייייי" פאפי, הכלב שלי.

ככה ישבתי לי, שותה שוקו חם מתחת לשמיכה, כשפאפי יושב לידי.

~למחרת~

"פיפיפ,פיפיפ,פיפיפ,פיפיפ" השעון המעורר הזה. "מממ, מממממממ" התחלתי למלמל.

קמתי מהמיטה, התמתחתי קצת. הלכתי לשירותים, צחצחתי שיניים. אחר כך נעמדתי מול הארון,

ובסוף החלטתי ללבוש חולצה קצרה ורודה עם הדפס של כתוב, סקיני כהה צמוד ואת הואנס השחורות שלי.

התאפרתי קצת, הזלפתי על עצמי קצת בושם, הסתכלתי בראי וחייכתי. אני יפה.

ירדתי לסלון ואמא הגישה לי את הסנדוויץ' שלי.

אני:"אמא איפה אבא?"

אמא:"הוא יצא לעבודה כבר, למה?"

אני:"בדקתי לפני יומיים בתיבה והוא קיבל מכתב ושכחתי להודיע לו"

אמא:"זה בסדר מותק, אני אמסור לו"

לקחתי את הסנדוויץ', הכנסתי לתיק ובדקתי שהכל שם. המחברות, העטים, הספרים.. כן, הכל שם.

אני:"אמא, אני לוקחת לך 50 שקל לקיוסק, סבבה?"

אמא:"טוב"

הוצאתי לה מהארנק 50 שקלים, הכנסתי לכיס ויצאתי מהבית. חיכיתי על הספסל בחוץ עד שיגיע האוטובוס.

האוטובוס הגיע, הבאתי לו את הכרטיסייה, הוא ניקב לי והתיישבתי על כסא ליד החלון.

כעבור רבע שעה בערך הגעתי לבית ספר. הוא היה גדול, כמו תמיד. נכנסתי לחצר שמובילה לכתה שלנו.

נכנסתי, וקלטתי שזאת לא הכתה שלנו בעצם. פדיחה. הלכתי לחפש כתה אחרת ואז הגעתי לכתה שלנו.

היא הייתה בצבע כחול בהיר מעצבן כזה. מהר תפסתי לי ולסתיו מקום. פתאום הרגשתי משהו מאחורה.

"שניקי!" סתיו קפצה עליי בחיבוק מאחורה. "סתיוי!" התחבקנו והתיישבנו במקום שלנו, ליד החלון.

חנינו ליד בית הספר, אני ואמא שלי, ונדהמתי לגלות את הגודל שלו.

"רן, שמור על עצמך"

רן:"טוב אמא.. ביי"

יצאתי מהמכונית VOLVO  הכסופה שלנו ונכנסתי לשערי בית הספר. ישר שאלתי את אחד הנערים איפה כתה י' 3, והוא הסביר לי. הסתכלתי לרצפה, הייתי נבוך משום מה. פתאום נתקעתי בטעות באיזה ילד.

רן:"וואי סליחה אחי לא ראיתי" הוא אמר בהתנצלות.

-:"זה בסדר.. מה השם?" הנער שאל אותי.

רן:"רן, ואתה?"

-:"בר.. אתה גם בי' 2?"

רן:"לא, אני בי' 3.. אבל שמור על קשר"

בר:"כן.. טוב הלכתי אחי, ביי"

והוא הלך.

נכנסתי לכתה, וקפאתי בכניסה. לפתע ראיתי ילדה מדהימה. היא הייתה יפה כל כך.

היא חייכה אליי, וחייכתי אליה בחזרה.

המורה:"ילד, איך קוראים לך?!" היא צעקה עליי

רן:"רן.." אמרתי בחשש, לא רציתי בעיות על היום הראשון.

המורה:"אז לך שב בשולחן הריק מאחורי סתיו ושני, מהר!" היא התעצבנה.

הלכתי מהר לכיוון שהיא הצביעה עליו, וראיתי שולחן ריק בדיוק מאחוריה. הילדה היפה הזאת.

התיישבתי, והתחיל השיעור. אני מקווה שיהיה לי טוב פה.