*החיים הם כמו גלגל. פעם למטה, פעם למעלה.*

פרק 2

אני:"סתיוווווווו חכי לי" צעקתי לסתיו כשנגמר השיעור.

סתיו:"אני בקפיטריה, תגמרי ותבואי" היא אמרה והפריחה לי נשיקה באוויר.

ישבתי וגמרתי להעתיק את הכל מהלוח. כאב לי הראש נורא. הוצאתי מהתיק את הכדורים שלי, בלעתי אחד ויצאתי החוצה.

בדרך נתקלתי בבר. פאק. הוא אמר לי "היי שני.. מה המצב?"

אני:"בסדר.. ואיתך?" אמרתי בפרצוף מבוייש.

בר:"הכל בסדר. איך השנה, הכתה החדשה?" הוא שאל והסתכל לרצפה.

אני:"אחלה... ממש סבבה. טוב נדבר כבר" אמרתי לו והתחלתי ללכת מהר לכיוון הקפיטריה..

בר:"שנייייי חכי רגע" הוא צעק לי מרחוק. נעצרתי במקום. בר רץ אליי.

בר:"אני לא רוצה שזה יהיה ככה. די, עבר, נגמר." הוא אמר והסתכל לי עמוק בעיניים.

אני:"בסדר. אני הולכת, נדבר כבר" אמרתי, נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי והלכתי.

הלכתי לכיוון הקפיטריה וראיתי את סתיו בשולחנות הגבוהים. ישר באתי והתיישבתי לידה, היא שתתה ספרייט.

אני:"תני לי שלוק, שמנה" היא הוציאה לי לשון והביאה לי את הבקבוק. שתיתי כמה שלוקים והנחתי את הבקבוק על השולחן.

סתיו:"קלטתי מקודם אותך ואת בר מדברים.." היא אמרה לי בשקט.

אני:"כן, הוא אמר לי שהוא לא רוצה שזה ימשיך ככה"

סתיו:"איך ככה?"

אני:"נו.. שאנחנו בקושי מדברים. יש בינינו מין מתח כזה מאז הפרידה, לא יודעת להסביר.." השתעלתי "וזה לא שהייתה פרידה רעה, דווקא זה היה בטוב. לא יודעת"

סתיו:"כן ברור.. סתם, הייתם זוג כל-כך יפה! לא חבל?.." היא אמרה לי ועיקמה את האף

אני:"כן.. חבל. אבל אני פשוט כבר לא אוהבת אותו" אמרתי את זה והרגשתי עיקצוצים קטנים בלב.

בר:"אני לא יודע מה לעשות איתה, היא מחרפנת אותי" אמרתי לעידו,

עידו:"מה, עם מי?" הוא שאל במבט מופתע.

בר:"נחש... שני" אמרתי ונשמתי עמוק

עידו:"מה אחי, עוד לא עברת אותה?"

בר:"לא, לא, לא, לא" אמרתי וטמנתי את ראשי בכפות ידיי

עידו:"אז תדבר איתה"

בר:"היא לא אוהבת אותי." לחשתי

סתיו ואני הלכנו לכיוון הכתה. פתאום עלו בי כל מיני מחשבות. אני באמת לא אוהבת את בר? אולי הכל זה סתם משחק כזה? אני לא יודעת.

סתיו:"על מה את חושבת בובה?"

אני:"סתם.. עליי ועל בר" אמרתי ונשמתי עמוק

סתיו:"דיי, אמרת לי שזהו. אז זהו." היא אמרה לי וחיבקה אותי. כל-כך הייתי צריכה את החיבוק הזה.

נכנסנו לכתה והתיישבנו במקום. פתאום קלטתי את הילד החדש הזה.. לא זוכרת איך קראו לו. דן נדמה לי, משהו כזה.

באמצע השיעור הרגשתי דפיקות חלשות בגב, והילד החדש הזה העביר לי פתק. היה כתוב בו:

"כל היום חושב עלייך. מביט לכיוונך. ואת, שותקת. לא מבינה, לא חושבת.

והחיוך שלך מהפנט אותי. ולא יכול להוריד את מבטי ממך. כי היופי שלך, הוא משהו מעולם אחר."

וואו.

קראתי את זה ופשוט חייכתי. שלחתי לו פתק חזרה:

"תודה. אני לא ממש יודעת מה להגיד על זה.. איך קוראים לך?"

ישר קיבלתי פתק חזרה

"רן. ולך?"

כתבתי במהירות ושלחתי לו

"שני"

הוא דפק לי בעדינות על הגב, ואז המורה הסתכלה אז עשיתי כאילו אני מתמתחת ולקחתי את הפתק ממנו.

"שני.. שם יפה. תיפגשי איתי בהפסקה ליד י' 5" לא החזרתי לו פתק על זה.

הסתובבתי לרגע לאחור והסתכלתי עליו. הוא היה יפה. היה לו שיער חום כהה פרוע קצת, עיניים ירוקות ושפתיים אדומות ויפות.

כשהסתכלתי עליו רציתי פשוט לנשק אותו. לא יודעת איך, לא יודעת למה. פשוט ככה.

נגמר השיעור מהר, לא עשיתי כלום ולא עבדתי. נשלים כבר בבית את הכל. ישר רצתי לכתה י' 5 והוא חיכה לי שם.

הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עליי וחייכנו שנינו. ניגשתי אליו והלכנו שותקים לכיוון הספסל הקרוב.

אני:"אז... מאיפה באת?" שאלתי אחרי כמה דקות של שתיקה.

רן:"עברתי מתל אביב לחולון לפני 4 חודשים. עד עכשיו הכל היה התארגנויות וכזה"

אני:"אהה.. ואיך היה שם?"

רן:"בסדר. היו לי הרבה חברים, אפילו חברה.." כשהוא אמר את המילה חברה התעוררתי פתאום

אני:"כן? איך קראו לה? נפרדתם?"

רן:"קראו לה סיגל.. נפרדתי ממנה לפני חודשיים. לא אהבתי אותה באמת." הוא אמר בשקט.

אני:"כן. אני מכירה את זה." אמרתי לו, ישר עלתה לי תמונה של בר בראש.

רן:"הסבירי, פרטי ונמקי" הוא אמר לי בנימת צחוק

אני:"בר, י' 2, חבר, 4 חודשים, פרידה, עצב" סיכמתי בכמה מילים.

רן:"אהה אני מכיר אותו. אם אפשר לקרוא לזה מכיר. נתקלתי בו ביום הראשון..." הוא חייך חיוך נזכר.

אני:"עכשיו הוא מנסה לחזור להיות ידידים. אבל יש דברים שפשוט לא יכולים לקרות" כמעט בכיתי באותו הרגע.

רן:"הוא נראה קצת ערס כזה. חש את עצמו קצת. סליחה אם פגעתי, כן?"

אני:"מה פתאום פגעת. קלעת בול, הוא בדיוק כזה". נזכרתי בכל הקטעי שוויצריות שלו. פתאום נזכרתי באלה וסיוון. מעניין מה איתן.

רן:"טוב.. היה ממש נחמד להכיר אותך" הוא הסתכל לי עמוק עמוק בעיניים. פתאום הוא הוציא עט מהכיס,

ורשם את המסנג'ר שלו על היד שלי. הוא נתן לי נשיקה על הלחי, קרובה כל כך לפה. פאק, זה לא קורה לי. אסור לי להתאהב שוב.

סיוון:"תביא לי את זה מהר וגמרנו" סיוון לחשה מאחורי המחסן לאיש שעמד מולה

:"איפה הכסף?" היא הוציאה כמה שטרות מהכיס שלה

סיוון:"וזה לא יוצא ממך, ברור?" הוא אמרה עם מבט רצח בעיניים

:"לא יוצא.. לא יוצא." הוא אמר ונאנח.

סליחה שפרק קצת קצר, פשוט מאוחר קצת. מקווה שנהניתם מהפרק,

אם תגיבו פעם הבאה יהיה יותר ארוך.

3>