*החיים הם כמו גלגל. פעם למטה, פעם למעלה.*

פרק 3:

הלכתי הביתה. פתאום תפס אותי ביד מישהו מאחורה. הסתובבתי:

-:"גליה!!!!!!" הנער צעק. היה לו שיער בלונדיני, עיניים חומות, הוא היה יפה.

אני:"הממ.. סליחה?" אמרתי בביישנות.

-:"אוי סליחה.. חשבתי שאת מישהי שאני מכירה" הוא אמר והסתכל לרצפה.

אני:"זה בסדר. אני לא בדיוק גליה, אני שני"

-:"חחח כן.. אני עומרי" הוא אמר.

אני:"טוב אני צריכה ללכת הביתה.." אמרתי באי רצון.

עומרי:"כן. גם אני" הוא אמר. לא רציתי ללכת.

אני:"טוב אז... ביי?"

עומרי:"כן. ניפגש מתישהו.." הוא אמר וקרץ אליי.

התחלתי ללכת, ופתאום אני קולטת שהוא ממשיך ללכת איתי.

אני:"לא אמרת שאתה צריך ללכת הביתה?" שאלתי.

עומרי:"כן.. אני הולך הביתה." הוא אמר לי וצחק. וככה המשכנו ללכת, הוא סיפר לי דברים עליו ואני סיפרתי דברים עליי.

הרגשתי כאילו אני מכירה אותו כבר המון המון זמן. הוא סיפר לי שהוא גר פה בחולון, הוא בן 16 וחצי.

ככה הלכנו עד שבאיזשהו שלב הגענו לבית שלי. הוא חיבק אותי, נתן לי נשיקה קטנה בלחי והמשיך בדרך.

נכנסתי הביתה, ישר התקלחתי והתחברתי למסנג'ר. אף אחד לא היה מחובר, אז התנתקתי.

הלכתי לנשנש משהו, ואז התיישבתי וראיתי טלוויזיה איזה 3 שעות.

הייתה סדרה על איזה זוג מאוהב, שכל הזמן התנשקו. וראו אותם עושים אהבה. פתאום נורא התחשק לי מישהו כזה.

שתמיד יתמוך בי, שיהיה פה בשבילי כשאני אצטרך. שיחבק אותי כשיהיה לי קשה. אוף.

"את לא צריכה להתאפר
שימי פס על הפסים
את לא צריכה להתגנדר
פשוט חייכי בלי היסוסים
תהיי טבעית ונינוחה
שדרי אליי את השימחה
כי זה כל מה שאני מחפש בך"

מישהו מתקשר אליי. מעניין מי זה. עניתי. -"הלו?" שאלתי. "שלום" ענה לי קול. הקול הזה היה נורא מוכר לי.

אני:"ממ.. מי זה?" שאלתי.

-:"זה.. שמוליק. סתם חחח זה עומרי, זוכרת?"

אני:"חחח ברור! מאיפה השגת את המספר שלי?!" שאלתי אותו.

עומרי:"144, ביקשתי את המספר של הבית שלך ונתנו לי מספר של נייד..."

אני:"אהה חחח.. אז מה ככה, מה הולך?" הייתי קצת נבוכה

עומרי:"עוד חצי שעה בקניון, בארקפה. ניפגש שם" הוא אמר.

אני:"טוב ביי נשמה" אמרתי וניתקתי.

התחלתי להתארגן, התקלחתי עוד פעם. התלבשתי בגופייה ורודה קצרה, וסקיני ג'ינס. שמתי גלוס, טיפה מסקרה ועיפרון.

שמתי קצת כחול מעל העיניים, טיפה סומק. לקחתי את התיק השחור שלי, לקחתי מאמא 100 שקל והזמנתי מונית.

הגעתי לקניון וישר ראיתי אותו שם. הוא לבש חולצה שחורה כזאת, שנורא החמיאה לו לשיער. היה לו ג'ינס קרועות כאלו, יפות.

הוא בא אליי ונתן לי חיבוק ונשיקה בלחי. התיישבנו באיזה שולחן, אני הזמנתי שוקו והוא הזמין קפה. עוד לא נגמלתי מהשוקו.

תמיד, המשקה האהוב עליי היה שוקו. כשהייתי קטנה, הייתי בלילה ניגשת למקרר בשקט, על קצות האצבעות ומחפשת את הבקבוק החום של יטבתה. הוא תמיד היה שם.

הייתי לוקחת שתי לגימות מהבקבוק ומחזירה למקרר. ככה עד גיל 7, שפעם אמא תפסה אותי. זה היה מצחיק נורא. פשוט בסופו של דבר שמו לי כל שבוע שני בקבוקי שוקו בחדר, עד גיל 10.

ישבנו לנו שם, והמשכנו לדבר. היה רגע שתיקה בינינו. כל אחד חשב. פתאום הרגשתי משהו על השפתיים שלי. ראיתי אותו קרוב אליי. הרגשתי את הנשימות שלו על שפתיי.

התנשקנו נשיקה סוערת, מלאת רגשות. הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עליי, וחייכתי. פשוט חייכתי כמו איזו מטומטמת.

ככה המשכנו להתנשק. משום מה, איתו הרגשתי שזה כל כך אמיתי. כל כך נכון. הלשונות שלנו התערבבו, עם הטעם של השוקו והקפה.

כשהפסקנו, הוא הסתכל עליי במבט מהופנט ואמר לי:"את יפה." והמשפט הקטן הזה, הכל כל מזערי הזה, פשוט.. לא יודעת להסביר.

קראתי למלצרית וביקשתי חשבון. הוא כמובן התעקש לשלם, ניסיתי להתווכח אבל לא הצלחתי. הוא שילם עליי בסוף.

החלטנו ללכת למכונה של התמונות. בחרנו בתמונת שעשוע. הוא התיישב על הכיסא הקטן ואני ישבתי עליו. ככה הצטלמנו 4 תמונות.

תמונה אחת התחבקנו וחייכנו, תמונה שנייה התנשקנו, תמונה שלישית הוצאנו לשון, תמונה רביעית פרצוף משוגע כזה.

קיבלנו את התמונות וצחקנו. אחרי זה הלכנו למעלה וראיתי מישהו נורא מוכר לי מאחורה.

הוא הסתובב אליי ואמר "שני?"

נגמר הפרק. אני אישית נורא אהבתי את הפרק הזה.

תגיבו לי. זה חשוב לי לקבל חוות דעת.

3>