שנמשכת עם הרוח

 למטה

אני חוזרת אחרי עוד הפסקה

עדיין היא שם

ביקוריה נשנים

היא באה וחוזרת,חולפת כמשב קריר

מותירה בי רגש לא מוכר

משהו בתוכי גועש אבל היא כבר נעלמת

לפעמים מחזיקה את ידי, עוטפת אותה בעדינות

רוצה לחבק חזק,מתגעגעת

אבל היא נעלמת שוב

פעם,לפני שהיא הפכה למישהי רחוקה

הייתה יושבת לידי

מספרת לי על החיים

עוזרת ותומכת

מעולם לא ידעתי את הרגש הזה

של התודה האין סופית

ושל הטעם לעוד

פעם,היא הייתה לידי

ועכשיו רחוקה,עוברת כמשב הרוח

נעלמת וחוזרת...