ישנם הרבה גורמים שדחפו אותי לעשות את הצעד הזה, ואולי לא באמת הייתי שלמה איתו עד אתמול בערך. העיניין הוא שתמיד הייתי זו שצריכה להוריד כמה קילו בשביל להיות מושלמת, מוצלחת, יפהפיה אמיתית ואלו תמיד היו העצות של לאכול תפוח במקום פרוסת עוגה ופריכית במקום טוסט עם גבינה והשיא כנראה היה אתמול כשבסוף השיעור הוצאתי עוגייה והלכתי למכונה לקנות קפה והמורה שלי נעצר לידי, בהה בעוגייה ובשיא החוצפה העיז להעיר "את יודעת שעוגייה זה לא ירקות, יש בה קלוריות. את יודעת את זה? אוי ואבוי, לראות אותך אוכלת עוגייה". נותרתי המומה. זה העיניין של עד כמה שזה מביך שאני כלכך לא בסדר.
מרגישה גדולה בעולם של קטנים, אבל את ההבטחה שלי אני אקיים, בשלושים ואחד לדצמבר, המשאלה של כל אותם האנשים לשנת אלפיים ותשע תהיה להיות כמוני, יכאב להם שלא הייתי מספיק טובה, שאת כל הפוטנציאל שלי בחיים האלו הם תלו על כמה קילוגרמים עודפים, וגם כשאני מסתכלת על תמונות שבהן אני מחייכת ומצליחה לאהוב את עצמי אני יודעת שאני לא אמורה פשוט כי יש יותר מדי ממני וזה תופס מקום ביקום, המקום שלא באמת אמור להיות שלי.
עכשיו כבר אף אחד לא יצליח לעצור אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Empty inside.