אני כל הזמן חושבת עלייך
או שזה סתם כי דברים מזכירים לי אותך
כמו חברים שלך, ההורים שלך, אמא שלי..וכל מיני..
ואולי בכלל אני עדיין אוהבת אותך.
אני יודעת שזה נגמר, שלא יהיה יותר "אנחנו".
אנחנו כבר לא חברים,
לא גוף אחד,
לא מוח אחד,
ואף פעם לא היינו!
אני זוכרת עד כמה דאגתי לך..
כשהיית בבית חולים הייתי הראשונה להיות שם בשבילך ואיתך,
שסתם היית עצוב או מבואס הייתי הראשונה שתוכל להניח עלייה את הראש ולהרגע.
אבל לא ידעת להעריך עד כמה שהאהבה שלי כלפייך הייתה עצומה.
טוב אבל כמו שכבר כתבתי בפוסטים הקודמים
היה טוב וטוב שהיה.
אני מאושרת :]
בקרוב אני נוסעת לצרפת לשנה
אז ככה שמרחק יעזור מאד ויצליח להשכיח אותי ממך.
כמו שאת כבר שמה לב, לא כתבתי עלייך כי את לא מעניינת אותי, בגדת בי בתור חברה עם החבר שלי.
שיהיה לכם בסך הכל בהצלחה.