סוגרת.
תודה לכל מי שקרא פה. שהגיב פה.
תודה לליאת על העיצוב הראשון שליווה אותי הרבה חודשים.
תודה שקראתם את מה שיש לי לומר. את מה שאני מרגישה וחושבת.
תודה שתמכתם כשהיה לי קשה. ושמחתם בשמחתי כשהיה לי טוב.
תודה על המחמאות שהזרמתם. ועל מילות העידוד שלא חסכתם.
תודה לבלוג שליווה אותי כמעט שנה. ברגעים הקשים וברגעים היפים.
שרציתי לצרוח. כשרציתי לבכות. כשרציתי לצחוק. כשרציתי ללחוש מילים בודדות.
אבל לצערי יש אנשים שלא מכבדים את הזכות שלי לפרטיות.
שקוראים את המחשבות שלי ואת הרגשות שלי מבלי להתחשב.
ועוד יותר חבל לי להיפרד מהבלוג ששיתפתי בו כמעט שנה של כתיבה על החיים בראש שלי.
אבל אני צריכה לשקול את המילים שאני כותבת בחשש שאנשים שאני מכירה קוראים פה.
וזה לא הוגן. זה לא פייר כלפי.
אז לצערי הגיע הזמן להיפרד מכולם. מהכתיבה. מהזכרונות.
אני ממשיכה הלאה. לבלוג חדש. בלוג אנונימי.
שאני לא אצטרך לשקול מילים.
להתראות לשנה של זכרונות שישארו איתי לעד.
ואת, אל תדאגי. כל כלב בא יומו.