"הסברים"
-
"דבר." אמר דויד בחומרה לבנו
"אני,אמ," גימגם רן במבוכה
"מה קרה לה?!" אמו אמרה. היא ניסתה שלא לצעוק,לא להעיר את קט.
"עשית לה משהו?" התערב האב "איפה הייתם? מה קרה?!"
"הלכתי לקחת אותה מהפארק" אמר,והושיט קדימה על השולחן את הכדורים והאבקה.
הוריו נשארו חסרי מילים. "זה,זה שלך?" אמרה אימו חלושות,בתוכה קיוותה שזה של חבר של קט או משהו.אפילו של רן,שכן ניתן יהיה להסביר את התנהגותו,והוא נראה בסדר..... אבל היא ידעה כבר מה התשובה. אביו נשאר חסר מילים.
"אני מצטער," אמר והרכין את ראשו,הוריו הזדקפו לפתע,חושבים שמה זה הוא "מצאתי את זה בחדר שלה היום בצהריים" הוא ראה דמעה צונחת מעין אימו,והתקשה להמשיך. "חיפשתי אותה ומצאתי אותה בפארק.היא עמדה לבלוע עוד כדור,ו.." זה מספיק,קטע אותו דויד,הוא לא יכול היה לעמוד גם בזה וגם בבכיה של אישתו. "הבנו את העניין. רק תגיד לי,כמה זמן? כמה זמן זה נמשך,כמה זמן אתה יודע על זה,כמה זמן איבדנו ידע על הילדה שלנו,קיבינימט?!" קולו רעד. הוא קם ועזב את החדר,מעולם לא הרשה לראות אותו בוכה,ואולי מעולם לא בכה.רן לא ידע.
"אתה יכול לספר לי מה שאתה יודע? ואיך מצאת אותה? כדי לקחת אותה לבית חולים?" שאלה דניאלה.
"היא אמרה לי אחרי שהתעוררה... היא סיפרה לי שכבר חצי שנה.. אבל היא לא לקחה...אממ..סמים,טוב,קשים,ולא נראה לי שצריך בית חולים. אבל אין ברירה,אולי זה בגלל איך שראיתי אותה,אבל אני חושב שצריך מוסד.מוסד גמילה." אמר רן,היה לו קשה לגיד את זה,הוא תמיד היה קשור לאחותו ומגונן עליה,פחות מאשר על אחותו הקטנה,ומוסד גמילה פירושו מרחק... וגם ההגנה תישכח.... אבל מצד שני,חשב בעצב,גם ככה לא הצלחתי במיוחד בהגנה כנראה.... עדיף להשאיר את הטיפול למומחים... הוא הלך לחדרו,משאיר את אימו לבדה במחשבות,חושב מחשבות משל עצמו לגמרי האחריות שלו. אולי הייתי צריך לדאוג פחות ללימודים ולצבא ויותר לאחותי הקטנה?! האשים את עצמו. הוא נשכב על המיטה,ומזה יום שלם עמוס וקשה,הוא בכה.
פעם ראשונה שכל המיטות בבית היו רטובות מבכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
