ראשון במאי שמח!
אני חולה כמו החיים. דלקת גרון זה לא תענוג. מה גם שחום של 39.1 מעלות החליט לברך אותי ב'בוקר טוב' עוד אתמול בערב. זה הרס לי המון תוכניות. היה אמור להיות לי אחלה יום היום. מקווה שמחר אתפקד כי יש לי פגישה עם צוות הפוטוגרפיקה (הרושם שקיבלתי מהן הוא שהן לא ממש רציניות, אז קצת נדפקתי. אבל אז מה).
הנה מה שקרה לי באפריל (זה יקרא 'לגוון' אם אומר שזה מעניין פה למישהו את התחת?):
-נפרדתי מאלן.
-קיבלתי את מרטין! (7D)
-קיבלתי את אישורי הצלם הראשונים שלי.
-התגעגעתי לכתיבה כאן.
אין לי כוח להמשיך כי אני ממש סובלת.
-רוק העצמאות
-מסיבת הפתעה לרותמ
הנה אני ממשיכה בכל זאת.
הייתי מתחילה לפרט, אבל העניין הוא שלא אכלתי שום דבר מאז אתמול לפני-הצהריים והדבר היחידי שמצאתי אכיל בבית זה כמה חתיכות מעוגת בראוניז לא ממש טעימה.
יש נשף ביום חמישי.
טוב, אני רוצה לפרט על הכל אבל אין לי ממש כוח, אז אפרט על חלק מהדברים.
אלן היא המצלמה הראשונה שלי (500D). גנבו לחברה של אח שלי את המצלמה שלה אז היא קיבלה את אלן ואני קיבלתי את 7D, שמכונה מרטין על שם מרטין סקארנדל, הבסיסט של ההוז'יירס.
במסגרת התחרות מטעם משרד התיירות קיבלנו, שנה ב', אישורי צלמים לכל מיני מקומות. בין היתר בתערוכת הפרח. אחרי שראיתי כמה פוסטים של ישראבלוגרים שהיו שם ויצאו משם לא ממש מבסוטים הרגשתי די רע שנכנסתי לשם כשלא היה צפוף, בלי לחכות שעות בתורים (היו תורים? באמת?) ועוד בחינם.
יצא לי גם לצלם את הויה-דולורוזה (יום שישי הטוב) שהשנה נפל על הבוקר של ערב פסח. שם ניסיתי את העדשה החדשה שלי, עדשת החובה - 50מ"מ. לא המוצלחת ביותר וגם לקח לי הרבה זמן להתרגל אליה (צמצם 1.8. אני בהחלט מעדיפה את 1.4, אבל היא כבר יקרה).
נסעתי לראשון לציון לרוק העצמאות, כי הבטחתי לרותמ עוד שנה שעברה. היה ממש נחמד. חלק מהאנשים שהיו איתנו... קצת פחות. אני יודעת שבדרך כלל אני מגלה אנטיפטיה כלפי בני אדם (בשל ההתנהגות הנורא משונה שלהם), אבל באותם ימים גיליתי שיש כמה אנשים שמסוגלים לפתח אנטיפטיה כלפיי. בנוגע להשערות, רק בנאדם אחד הצליח לפתח כלפיי אנטיפטיה באופן קיצוני, אבל זה מקרה מיוחד. לכן, אני יכולה לשער שהפעם זה כי ישנם אנשים שמסרבים להכיר באישיות המקסימה שלי.
יום לאחר רוק העצמאות הכנתי את עוגת יום ההולדת של רותמ (טארדיס) יחד עם אחותה וגל (יש לציין שדניאל גם היה שם). חייבת להודות, לא נתתי לעצמי לחשוב על זה יותר מידי, ככה שלא באתי עם ציפיות. אבל יצא ממש אחלה!
יום לאחר מכן עשינו לרותמ את ההפתעה. כל התכנון של ההפתעה היה ממש מורכב, כי היינו צריכים לדעת את מי להזמין, אז הודענו לרותמ שאנחנו עושים לה מסיבת הפתעה, אבל הטענו אותה ואמרנו לה שהמסיבה תהיה במקום אחר מהמקום המתוכנן. אחר כך אמרנו לה שזה מבוטל, כדי להפתיע. לא היה לי ממש קל לסנכרן בין כל המידע הזה.
ברוק העצמאות הודענו לרותמ שאני לא אוכל לבוא, גל הוציא שזה בגלל שדייזי עוברת טיפול. הוא לא ממש טרח לעבור איתי על זה, אז כשהתקשרתי לאחל מזל טוב לרותמ "מהבית" היא שאלה אותי כדרך אגב (כן, בטח) מה עם דייזי. בגלל ששכחתי לגמרי מהתירוץ זרקתי מן כזה "היא בסדר... למה?".
כן.
בנוסף, גם נפרדתי יפה מאלן בצילומי חוץ לרותמ (ניסיתי להשתמש בשמש כתאורה רציפה בסטודיו).
הי, בכל זאת פירטתי.
לא ממש סגורה על חתימת ה"צלם" שלי. אז כנראה שעוד יצא לי לשנות את צורתה המלבבת הרבה. אני כבר די סגורה על הצבעים וכל זה.
ועכשיו לתצלומים. לפני זה, אני חייבת לציין שיש פה כמה תצלומים שתהרגו אותי, אבל אני אוהבת אותם דווקא על שבירת המוסכמות שלהם. חלק מהם גם מזכירים לי נורא תצלומים משיעורי תולדות הצילום, עם הקונטרסט המוגזם והאיזו הגבוה (שבשחור לבן, ולעיתים גם בצבע, הגירעון הוא אפקט כל כך מגניב).
(עכשיו 21:10, אני מעלה רק כמה תצלומים מהויה-דולורוזה ואם יהיה לי כוח בפעם הבאה אעלה גם בפוסט הבא תצלומים ממקום אחר).
-שקד
-
חולה-גוססת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me