לפני שעה בערך היה לי, מה שנקרא, 'התקף הפרעה דו-קוטבית'. משהו דבילי לגמרי...; החלפנו ממיר. מממיר () אנלוגי של הוט לממיר דיגיטלי. עכשיו, הממיר האנלוגי הרבה יותר נוח, כצפוי. קודם כל, כשאני מדליקה את הטלוויזיה, במקום שזה ישר ינחת על ערוץ מזויין, זה נוחת על מסך כחול, שממנו זה סיפור של רבע שעה בערך עד שמגיעים לערוץ של פאקינ הוט (כשאתם מוגבלים טכנולוגית. כמוני, למשל). בטח עניין של אימון, אבל זה קוץ-בתחת. אז תחילה התעצבנתי, כי חמש פעמים בערך, במקום ללחוץ על הוט ולהעביר ערוץ, נשארתי על מצב TV והעברתי ערוץ, מה שגרם לטלוויזיה להעביר אותי למסך כחול. חמש פעמים בערך. בזמן ששרלוק רץ ואני מתה ללחוץ על סטארט-אובר לפני שכבר לא אוכל לעשות זאת (מה גם שאחר-כך התברר שלסטארט-אובר הזה אין חשק לעבוד לי. מזל שבמקרה כבר ראיתי את הפרק הזה. ממש מזל). אז כשהתעצבנתי, וכמו שכבר ציינתי - זה ישמע ממש דבילי, זה היה קיצוני. הייתי מתארת איך זה היה, אבל לא נראה לי שאצליח, כי בגוף ראשון זה יצא מפלצתי בעוד שבגוף שלישי זה יצא סתמי (אלא אם אתם גוף שני בתוך העניין, מה שכלל לא סביר. בטח בגוף שני זה יוצא... פסיכי. קצת).

אבל אני בסדר כל עוד ההתקפים האלו מגיעים פעם-פעמיים בשנה.

אני לא מרגישה טוב במיוחד, חיסלתי אתמול והיום שישה גלילי ניירות (אולי יותר) בגלל צננת קלה ובנוסף היום גם התחילו לתקוף אותי שיעולים (מהסוג הזה שמרגישים כאילו משתעלים את הריאות). לכן איבדתי את התאבון ואני חושבת שעכשיו כשהכל נרגע הוא מתחיל לחזור אליי. אז הידד, יש לי בחילת-רעב.

מחר יש לי הגשה בצילום... אין לי משהו טוב להגיש, יהיה לי ציון מגעיל. בסוף מחצית א' קיבלתי את הציון הגבוה ביותר בכיתה, עכשיו בטח אקבל 80 ומשהו, לייק-אה-פוסטמה. נראה לי שעדיף שאבקש לדחות את ההגשה... לא רוצה להגיש תצלום מכוער (למרות שבמחצית שעברה כן לקחתי סיכון קטנטן וזה עבד לטובתי).

ראיתי לק בצבע ורוד פוקסיה בחדר והחלטתי שמתחשק לי למרוח אותו על הציפורניים המקסימות שלי, למרות שעוד לא בדיוק החלטתי אם אני שונאת או לא-אוהבת את הצבע המזעזע הזה.

אני מניחה שעכשיו מתחילה תקופת הנדפוק-אותה-מכל-הכיוונים. טוב, החצי המלא הוא שגם זה יעבור ואני אעשה כמה פרנציפים.

-שקד-

שנדמה לה שכולם ממש שונאים אותה בזמן האחרון.