הם אמרו שאני לא יכולה בגלל שסיימתי י"ב, אבל הם טועים כי אני יכולה ועוד איך.
עד אז, אני ממשיכה ללמוד.
למרות שהאצבע שלי נורא מתחננת שאצלם...
ועדיין.
טוב, אני מניחה שמגיע לי, אם נודה רגע באמת, סתם התעצלתי לקום ברוב הבקרים. יכולתי לסדר את העניין הזה תוך שבועיים ולא עשיתי את זה. עכשיו אני משלמת קצת. חוץ מזה שהבנתי מהם שאני לא יכולה לעשות כלום בלי פרופיל רפואי ובלי תאריך גיוס, והם הגיעו מאוחר מידי.
אם לא ילך לי, במקרה הגרוע ביותר, אני מניחה שפשוט אפנה לאלטרנטיבה הקסומה.♥
גם זה יעבור. (:
מכפתלי.
אני איתמר מטפס על הקירות.
יש לי חיבה מוסברת למדי לתמרור מספר 309...
הוא צהוב והוא מניח לי מעילים מעל שלוליות כדי שלא אצעד עליהן ואתלכלך באלגנטיות או משהו בסגנון.
השאר נוסעים משפריצים עליי מים.
זה קטע פיזיקלי, אגב.
אני מפחדת להכשל בטסט הראשון. אני חושבת שאני די גבר-גבר בקטע הזה, ממש יפריע לי להכשל בטסט הזה. אני חוששת שאם לא אעבור אותו פשוט אעשה רישיון לאופנוע. רדיקלי, הא.
ואם אכשל גם באופנוע? ביי כסף.
אני אהיה כל כך ענייה ומרודה בעתיד, שאחזור אחורה באבולוציה של עצמי ואהיה טיפשה עם עשרה ילדים שלקחו לה את השיניים בהיריון כי לא היה לה כסף לתוספי סידן או אוכל באופן כללי.
ואני מניחה שאם זה יקרה גם יהיה לי חרא בעל. יופי. לא, אולי הוא יהיה נחמד, אבל עדיין נקבה וטיפש עם עבודה שהמשכורת שלה נשרפת על צרכים בסיסיים כמו חשמלגזמים וכד'.
ואני אהיה בכלל מנקה, אז הכסף שיצא מזה אולי יתבזבז על הילדים המכוערים. מי צריך חשמל בכלל? נחיה בחושך.
במחשבה שנייה אולי לא כדאי שאתחתן. מצב כזה יביא לדור שלם וטיפשי, עשרת הילדים המכוערים שיהיו לי בתרחיש ההיפותטי הזה גם יהיו טיפשים, לכן גם הם יהיו כמוני ובעצם נתקע את ההתפתחות הכוללת של דרותינו.
והבעיה היא, שכמוני יש מיליונים מסתובבים ברחובות בכל מיני צורות, כרגע האנשים המשכילים הם המיעוט. בדיוק בגלל שהם משכילים. אנחנו די אבודים, איזה באסה.
זו אחת מהמסקנות שהגעתי אליהן בשיחה אתמול עם דניאל.
אולי כדאי שאנשים משכילים ימצאו דרך לפתח את עצמם ולהיות מולטי טאסקרים, הם גם יהיו משכילים וגם יגדלו הרבה ילדים משכילים. במקום שניים-שלושה ילדים למשפחה, יהיו חמישה-שישה. במשפחה משכילה, כן? (אי אפשר לדאוג בנוגע לפיצוץ אוכלוסין, יש מספיק טיפשים שימותו בשביל זה, אנחנו מסודרים)
ואז, האבולוציה תמשיך להתפתח, וכנראה שנזקק לעוד זרועות, אז לאט לאט נקבל עוד זרועות. אבל הבעיה היא, שאנחנו עוצרים את האבולוציה. אם לפתע פתאום יוולד ילד עם עוד זרועות, יודעים... בשביל המולטי-טאסקריות הדרושה לנו, יכניסו אותו לכלוב או משהו. יעשו לו טיפול כדי להסיר את הזרוע השלישית. נהרוס לעצמנו את כל הקטע. אתם מבינים איזה מגניב זה ארבע זרועות?! למה להרוס דבר יפה שכזה? זה כאילו פעמיים בית שחי! בכל צד!
בני אדם מסריחים.
אבל ליטרלי.
מזל שאני תתרנית רוב הזמן.
אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להמשיך. למרות שלמעשה, אנחנו כן ממשיכים, רק לכיוון השלילי.
הכיוון המוכר והמדובר - בו אנחנו בעצם תקועים רוב הזמן בבית בגלל הטכנולוגיה הסופר-אולטרה מתקדמת שלנו, אנחנו יושבים בחושך ומשחקים סלנדרמן או משהו, אז אנחנו עם האבולוציה מתשמנמוכים, כמו בסרט וול.אי, רק כאן על כדור הארץ, בתוך הבתים החנוקים שלנו. עם פיצה (גלוטן פרי לחולי הצליאק. הנה אני מתחשבת).
אנחנו נדפוק לעצמנו את המלטונין! זה או שהוא יתחרפן לגמרי, או שהוא פשוט יעלם.
אבל מה - האנורקסיות, מה יקרה להן אתם שואלים?
כן. בואו נחשוב רגע. הן יהיו נמוכות ורזות. הן יהפכו למעין מוטציה כלשהי. בשלב מסויים בטח יבוא זן חדש של נשים וגברים רזים במיוחד, שיוכלו להתקיים כמו פרה על עשבים. או על אוויר בלבד. הן ימותו פחות מוקדם כי הגוף שלהן יסתגל. הן כמובן יהיו שעירות יותר כיוון שהגוף שלהן יצטרך לחמם את עצמו איכשהו.
אלוהים, מה עשיתי מהפוסט הזה.
הי, לא כתבתי הרבה זמן, אני חושבת שמגיע לי.
על כל פנים, אנחנו מסיטים את האבולוציה מדרך הישר. אנחנו הורסים את עצמנו והכל באשמת האנשים הלא-משכילים-מספיק-בשביל-להגיע-למסקנה-הזאת.
באמת באסה עלינו.
-שקד
-
השיחות שליין-ראנר מוביל אליהן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me