אני כל כך איטית שכשאסיים את הפוסט הזה בטח כבר אהיה בת 18. וזה יהיה הדבר הראשון שאעשה בתור בחורה בת 18, אכתוב פוסט.

גיל 18 בישראבלוג לא מרגיש בוגר יותר מגיל 17, לפחות לא לפי צורת הכתיבה של בני ה-18 כאן. אף על פי שמאז שנהייתי בת 17 בישראבלוג כל בני ה17 פתאום כתבו בצורה נורא... צעירה, נקרא לזה כך.

לא שאני כותבת בוגר, אבל אני חושבת שדי פיתחתי לעצמי סגנון שהוא כמעט ייחודי לי. אני מניחה שבגילאים 15-16 כאן בישראבלוג הייתי בטוחה שבני 17 כאן כותבים אחרת. כנראה סתם סגנון.

שום דבר מיוחד לא אמור לקרות בחצות, אבל המתנות שקיבלתי עד עכשיו (כנראה לכבוד הגעתי לגיל 17 ו364 ימים) נדירות לחלוטין. קיבלתי מדניאל קומיקס אספנות של ספיידרמן (הווליום הראשון הרשמי) ואת האמת שמהרגע שקיבלתי אותו אני מתה לקרוא אותו (וקצת כואב לי על הקרעים שבצדדים). זו אמנם אחריות ענקית על הכתפיים אבל זו אחת המתנות היותר נדירות שקיבלתי בחיי, למעשה.

המתנה השנייה שקיבלתי הייתה העדשה שבחרתי לי. מאחר והשתדרגתי במצלמה לפני מספר חודשים, הייתי חייבת גם להשתדרג בעדשה (הדאון סייד שבצילום הוא, שאם יש לך גוף מצלמה יקר, שאר הציוד חייב להיות תואם באיכותו, אחרת איכות הצילום יורדת משמעותית ביחס לגוף האיכותי של המצלמה. ומה לעשות שציוד איכותי הוא יקר...).

איך התרגשתי, אלוהים.

אומרים שזה מביא מזל רע כל הקטע הזה.

אני מנסה ללמוד, אבל לא הולך לי, כי התמכרתי לגרידלרים. ולטרידלרים.

לעזאזל.

אני גם לא יודעת מה לעשות מחר, כי חג ובטח הכל סגור. ולא בא לי מסעדה, כי זה משעמם לי את החיים. וגם לא בא לי ים, כי פשוט לא בא לי.

ים ים, מקום מטומטם.

אבל יש שם אחלה מסעדה.

הבעיה היא שאני שם קצת יותר מידי, ולא בא לי ללכת לשם מחר.

לארגן צניחה חופשית מהיום להיום ועוד בחג זה בטח לא ממש אפשרי.

את העולם הזה אפשר למצות נורא מהר...

אני חושבת שאני נהיית פחות ופחות יצירתית עם השנים. זה די רע, אז כאילו ביי.

אחלה של גיל עד כה, באמאשלי.

-שקד-

כן, טוב. אז ככה.