אלון התקשר אתמול. אבא ידע שהוא יתקשר ולכן הגיע אליי לחדר, בזמן שראיתי פרק כלשהו באבודים, סיפר לי מה העניין וביקש שאשמור עליו.
הפרק באבודים הסתיים אז באתי אל אבא לחדר עם כמה דפי שחור ופתור שהדפיס לי מהעיתון האחרון של שישי (מהדורה מיוחדת לחגים, היה שם יותר מאחד). עברנו מ"מוב דה בוקס" לשחור ופתור ומשחור פתור ל"מוב דה בוקס".
בסופו של דבר הפלאפון של אבא צלצל ומספר שלא מוכר לנו הופיע על הצג. אבא החליק את האצבע ובירך את המתקשר אליו בשנה טובה, אלון השיב. הקול שלו ושל אבא היו כמעט זהים.
זה היה די מביך, ואף אחד מהם לא ידע בדיוק מה להגיד, אז במשך דקה זו הייתה שיחת איחולים. אבא רצה לגשת ישר לעניין ושאל מתי הם יוכלו להתראות. אלון הזמין אותו אליו הביתה ליום שבת, אבא שאל אם לבוא לבד או שיביא איתו אותי ואת אמא, אלון השיב שכדאי שיבוא לבד בינתיים. הם סיימו את השיחה בכמה איחולים נוספים וניתקו.
אחר כך אבא צלצל לשחר כדי לספר לו, ואז גם לענת, שאיתה אנחנו בקשר כבר חודשיים, לערך. שניהם עודדו אותו. ענת גם הוסיפה שיש הגשש החיוור בטלוויזיה. אז כשהוא סיים לדבר עם ענת פשוט נרגענו עם הגשש החיוור.
אני שמחה בשביל אבא.
משהו בעניין של קצר בין אבא לילדים שלו נשמע לי כל כך לא בסדר וכל כך כנגד הנורמה. משהו בזה שסבא שלי כבר בן 90 ולא מכיר את הנינים שלו בכלל נשמע לי לא בסדר, אף על פי שהרבה אנשים לא זוכים להכיר את הנינים שלהם. אבל סבא חי, וכל עוד הוא חי והנינים שלו מסתובבים שם בחוץ, מן הראוי שיכיר אותם. משהו בזה שאבא שלי לא מכיר את הנכדים שלו גם נשמע לי לא במקום. זה כאילו איזה ילד מטומטם הכניס עיגול לחור בצורת ריבוע. הגיע הזמן שמישהו יחזיר את הצורות למקומן.
אני מקווה שאבא יהיה בסדר, פיזית ונפשית. זה הרבה לעכל בבת אחת.
-שקד-
weird.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
?who, me