אני צריכה להזכיר לעצמי בכל רגע שתמיד יש דרך מילוט. אמרו לי כל כך הרבה 'לא' היום, ועדיין לא מאסתי מהעניין.

ולבד, אני עושה את זה לגמרי לבד. אני מתקשרת, שואלת כל שאלה אפשרית, שאלות-שאלות, שאלות היפותטיות ושאלות שאילתיות. הם ענו בשלילה לשאלה, אני אמצא שאלה אחרת לשאול אותם.

כל זה קרה בשעתיים האחרונות. אני כבר רואה שזה עומד להסתיים ולטובתי. הבעיה שלהם (והמזל שלי) שהם נותנים לי אופציות אחרות. הם סוגרים חלון לשאלה אחת ופותחים דלת לשאלה אחרת (אני משתמשת ביותר מידי מטאפורות בזמן האחרון).

ומה שנחמד, זה שהם לא ביקשו ממני. אני לא עושה את מה שהם מבקשים. אני עושה את מה שאני מוצאת לנכון בשביל המטרה המזדיינת הזו.

ועוד לא נולד הבן זונה שיעצור אותי.

אבא מרגיש בסדר. לא ממש תומך בי (לפחות לא במטרה הספציפית הזו) בתקופה האחרונה, אבל בסדר. יש לו נכדות מתוקות. אני בקרוב אכיר את אלון גם כן.

מצחיק, כי לפני כמה רגעים כמעט נשברתי. כי אני צריכה כסף לעניין. אז חשבתי, עשיתי סיעור מוחין קטן שהזכיר לי קטע מסרט שלא זכרתי את שמו. עכשיו אני זוכרת. גם לזה יש לי פתרון.

אז תראו, אני אשיג את זה. ואת ההצעות הדפוקות שלכם, לשרת רגיל בצה"ל ורק אז ללמוד, אתם יכולים לדחוף לתחת.

-שקד-