וכרגיל, כל יום כיפור אני משחקת מונופול. נראה שהסיכויים לטובתי גם השנה, אבל זה לא כי אני תותחית (אף על פי שאני בהחלט כזו), זה כי טלי ממש גרועה. היא כל הזמן שואלת אותי אם כדאי לה או לא כדאי לה לקנות. אבל יאמר לזכותה שאחרי שציינתי בפניה שאין סיכוי שהיא תנצח אם זה ימשיך ככה היא התחילה לשחק כמו שצריך. אבל אני עדיין אנצח, זה בלתי נשלט.

עכשיו אנחנו בהפסקה של שעה בערך.

אז אני כאן

אני צריכה להכין שיעורי בית וסתם אין לי כוח ברגע זה, אבל אני אעשה אותם מיד אחרי שאסיים לרשום את הפוסט.

שגרה זה דבר כל כך ריק. איך בלוגרים שהולכים יום-יום לשגרה שלהם מוצאים דברים מעניינים לכתוב עליהם? גלו לי את סודותיכם, אנשי השגרה!

וואו.

למה רשמתי וואו...?

טוב, אז ככה. אני מתכננת צילומים, אבל קודם את החלק התיאורטי שלהם. ואני לוקחת את הזמן. זה יכול מצידי לקחת שנתיים, אבל בסופו של דבר הם יהיו מושלמים מכל הבחינות. הפריימים יכללו בדיוק את מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה.

אני קוברת את עצמי בבעיות, זו נטייה מוזרה שלי. אני נכנסת לתוך בעיה ואני ממשיכה לצעוד לעומקה. להוציא אותי משם זה כמו למצוא אותי בערמת בעיות (הדימוי של המחט והערמה נורא לא הכרחי).

טוב אז המשך המונופול בוטל באופן רשמי. כנראה שניצחתי, כי גם היה לי קצת יותר כסף וגם יותר נכסים (גם עם מעט כסף הייתי מנצחת, כי היו לי את הנכסים הכי יקרים על הלוח).

-שקד-

ממקיי ביי.