אילו הייתי חוזרת בזמן, עם המנטליות שלי היום והמי שאני באופן כללי היום, הייתי מביטה על עצמי הקטנה מהצד וחושבת שהיא ילדה קצת משונה למרות הכול. כי אני יודעת מה היא חושבת. אני יודעת שהיא בטוחה שהיא קולטת את כולם ויודעת מה לעשות כדי להיות כמוהם, ועושה הפוך מהם, אבל לא במודע. אני לא בטוחה למה היא רצתה-לא רצתה להיות כמו כולם, אבל אני כן בטוחה שזה ממש לא הציק לה. הייתי חושבת שהיא טיפשה עם פוטנציאל ועל כל מעשה שהיא הייתה עושה הייתי מנסה לספר לה כמה זה מטומטם מצידה. אבל היא לא הייתה רואה אותי ולכן הייתה מתעלמת מדברי. אילו הייתי יכולה להזהיר אותה לפני כל מקרה מביך, כדי למנוע ממנה את התחושה המתמשכת שמגיעה אחר כך - כנראה שבכל זאת הייתי שותקת ולא עושה זאת. כי אני פשוט גוש של אוסומנס.

על כל פנים, היום הלכתי ברחובות והרהרתי. את ההרהורים קטעה איזו אישה מבוגרת ולא יפה במיוחד שרצתה להכנס לאיזה בית, שתמיד שכשעברתי לידו הוא העביר בי איזו צמרמורת. היא דחפה איזו סיגריה בין שפתיה הדקות להחריד והושיטה את ידה לידית בשעה שהיא בוהה בי בארשת פנים שמדמה לה פרצוף של אדם מוגבל מנטלית. היא לא הצליחה לפתוח את הדלת, לכן ניסתה לדחוף את הידית שוב, היא עשתה זאת מספר פעמים (עדיין בוהה בי, עם הסיגריה המעט נפולה, שהיא עוד לא הספיקה להדליק, בפיה) מה שהעצים את התחושה שאולי באמת משהו שם בקודקוד לא בסדר.

זה קרה בכמה שניות ספורות, כך שמיד היישרתי את מבטי קדימה וחזרתי להרהר, הפעם על האישה שחזיתי בה זה עתה. אני עדיין רואה אותה בעיני רוחי, את העיניים עם האיפור השחור הדליל, את העור השזוף והמקומט שלה. היא לא מיוחדת, אבל ההבעה שלה ריתקה אותי. לא הייתי מתנגדת לצלם לה פורטרט ולכנות אותו 'פיגור' (בשיא הרצינות, נו).

אחר כך קטעה אותי עוד אחת, צעירה יותר. היא לבשה בגד פרחוני ומוזר שיותר מתאים לשינה בלילה או לשנות ה-60', לסטריאוטיפ המכונה "היפי" (כנראה קיצור של היפופוטם). אבל מה שריתק אותי בה זה השיער שלה, שדמה לאפרו המצוי יותר אצל אנשים אפרו-אמריקנים. אבל זה היה אפרו משונה! לא היו בו תלתלים, אלא קווצות זעירות של שיער גלי שמחברות כולן יחדיו את הרעמה הנפוחה וההזויה הזו. היא הלכה קצת מוזר בשעה שעם אצבעותיה היא שיחקה במספר קווצות. הרעמה והאצבעות כל כך ריתקו אותי שכמעט ולא הבחנתי בפניה הלא-קשורות. הן היו מעט ארוכות וזה כל מה שאני זוכרת. כמו קודם, גם זה קרה בשניות ספורות. המשכתי להרהר בשתיים. להתקל בשתיים כאלה אחת אחרי השניה זה די נדיר עבורי. האצבעות בשיער השוו לבחורה השנייה הליכה כל כך... בלתי יתוארת, והראשונה, עם הסיגריה שקצת סינוורה אותי... זה מרגיש כמו צלקת לכל החיים.

ואז הגעתי ליעד.

-שקד-

deedly dee