טוב אז קצת מסיחים את דעתי. ואני לא ממש מצליחה לכתוב כמו שצריך... נראה לי.

אה, כתבתי בסדר. יופי.

אז אה, דחו לי את תאריך הגיוס, טופי! זה אמנם לינואר ועדיין לא טוב כל כך מבחינת בגרויות וטיסה אחת לחו"ל, אבל הם משתבחים עם הימים. פרה-פרה.

עכשיו, אני לא מבינה בדיוק איך הם הגיעו למסקנה שאני מתאימה להיות חובשת במרפאה. אני לא ממש יודעת מה אני אמורה לעשות בתפקיד כזה [חוץ מלחבוש (כובע במרפאה), שזה כנראה המובן מאליו], אבל אחלה, נראה לי שאצליח לשרוד בתפקיד כזה. כן כזו אני, שרדינית (הו כה חה).

אני קורעת היום.

לא! אני אצליח לסיים את הפוסט הזה!

מה עוד?

אני מנסה לפתח סיפור קצר שחשבתי עליו. מהסיפורים האלו שאני לא מעזה לכתוב מהחשש שאחריב אותם עד היסוד. ואז לא אכתוב אותם יותר בחיים. וחבל, בחיי.

שיר שחיפשתי (פחות או יותר) הרבה זמן לסיום,

-שקד-

שרוצה ל... לללללללל... לסיים כבר את השלב הראשון של תחילת הדרך.):