נורא קר לי.

משום מה מצאתי את עמוס כתחליף לבלוג. כלומר, לא במודע, חשבתי על זה הרגע. סגנון הכתיבה שלי כשאני מתכתבת איתו כמעט זהה לסגנון שלי כאן.

לא שהסגנון שונה בדרך כלל, כן? יש לו כמה משתנים מזעריים שרק אני מבחינה בהם.

נעזוב שטויות.

אני תוהה מתי אלך לישון...

איה. התמתחתי ועכשיו כואבת לי הכתף. סעמק.

כאן אני מתכוננת לסשן צילומים שלא יתרחש (בדיעבד).

ניסיתי להפעיל את הפלאש כעבד של המצלמה (נו, קוראים לזה "סלייב". ברור שאנצל את ההזדמנות לתרגם את זה על אף שזה גרוע). למדתי איך עושים את זה ממזמן אבל כעבור כמה זמן, ניסיתי לעשות את זה שוב מזיכרון וזה לא הצליח.

פרטים שמעניינים את אף אחד (את האף שלי): הרקע עבר מעט פוטושופ כי החדר קטן מידי וזה צילום עצמי מידי בשביל כיוון תאורה מדויק (גם רואים את זה כי אני לא משהו בפוטושופ). לא זכור לי אם הפנים גם עברו שינוי כלשהו, אבל אני די בטוחה שלא. אולי כן. כיוון התאורה באמת מרגיז. כמעט ספליט זה מרגיז.

בעצם אני חושבת שזה רמברנדט (אומייגאד זה רמברנדט הפוך!).

אם מישהו שמבין בזה יותר ממני יועיל בטובו להכנס לכאן מיד לאחר שאשמור את הפוסט ולהגיב את התשובה לשאלה 'איזה סוג תאורה זה בדיוק?', זה יהיה כנראה צירוף מקרים נדיר (אפילו אהיה מוכנה לקבל תשובה כמו 'זה לא רמברנדט ולא ספליט, זו סתם תאורה כושלת', אם הניסוח יהיה עדין).

והנה תצלום שאני חוזרת לפראנויות בגללו, כי אני די מחבבת אותו.

שטחים מתים, כן. האמת שאני ממש מחבבת את זה ככה, עם השטחים המתים.

אל תהיו קקות

אני משתפרת נורא לאט. אני מניחה שהעיקר הוא שאני יודעת מה לא בסדר ומה כן צריך לעשות (אז מה אם אני לא עושה בכל זאת? אז מה? הא?).

הנה אני אהפוך את זה לפוסט עם תצלומים חסרי תכלית.

את התצלום הבא, לצערי הרב, לא אני צילמתי, אלא טלי (מישהו מעוניין בהסבר? לא? טוב). תפיסת רגע מצויינת שמדמה השוואה בין הצלמים לבין הטמבלים שלא יודעים מה הם עושים כשהם מחזיקים מצלמה בידיים ובכל זאת זוכים בקרדיט.

היי היי היי, אבל זה צולם בהנחייתי! טלי לחצה על הכפתור אבל אני כיוונתי! היא תפסה את הרגע אבל בזכות הכיוון שלי!

אוף נו.

צולם בכנס הצילום. זה ערוך (לא יודעת לקבוע אם הרבה או מעט) כי אני עובדת על כישורי העריכה שלי.

לזכר השיער האדום שלא טרחתי לטפח.

על התקרה בכנס הצילום, לפני שהחלו ההרצאות, הייתה תאורה מעניינת. אז הנה.

אני יודעת שאני נורא מתרצת, אבל זה בעיקר כדי שבעתיד אדע בדיוק איזו מעצבנת הייתי.

-שקד-

לא, זה היה מוזר.