צווחתי לראשונה ביום שבו חיי נהרסו לחלוטין. לפני כן חיי נראו כה תמימים וטהורים. לצערי הרב אינני זוכרת הרבה מאותו היום.

היום המדובר היה יום רגיל, סתם יום נוסף בו סופי ואני שוחחנו על הא ודא בסקייפ, כנראה במשך שעות.

תרשו לי לספר לכם מעט על סופי (לא שאני נותנת לכם הרבה ברירות). סופי היא בחורה חדה, נבונה, אנטיפתית ומיינדפאקרית רצינית. כשהתכונות האלו מצטלבות יחדיו הן יוצרות אדם רע בפן ידידותי. לכן אני מניחה שהייתי צריכה לחשוד ולהפעיל שיקול דעת לאורך כל הדרך. חשוב לי רק לציין מראש, שהמעשים שלי אימפולסיביים לעיתים. ובאותו היום העובדה הזו הייתה דומיננטית.

"מה שלא תעשי, אל תרשמי בגוגל את צירוף המילים..." היא אמרה לי, "ואל תלחצי על התוצאה הראשונה" הוסיפה.

סופי, למה את מתכוונת, כשאת אומרת "אל"?

אז כמובן שרשמתי. לא הבטתי בתוצאה... אימפולסיבי, זוכרים? באתי לחצתי נכנסתי.

ואז ראיתי את הדבר הנורא ביותר. הייתה שם תמונה של ואגינה שהזכירה קצת מערום חשופיות חלקלקות, כחלחלות-ירקרקות-ורדרדות מבריקות בקן משיער ערווה. מעט דרומה למערום החשופיות השעירות, היו מוגלות ופטריות.

כעבור שעה, פשוטו כמשמעו, הצלחתי להפסיק לצווח את המילה "איייייכס", בצליל כל כך גבוה שאילו סופרן היה בנאדם, הוא היה מתגאה בי.

לאורך כל השעה הזו, סופי צחקה עליי... או עמי. קשה לדעת.

כשהסערה חלפה, סופי החליטה לנסות את מזלה בשנית ואמרה "עכשיו אל תכתבי..." ואני בראש לא צלול במיוחד, עדיין אימפולסיבית ויש לומר אמיצה, עושה דווקא לה ולעצמי ורושמת בכל זאת. לוחצת בכל זאת.

לנגד עיניי הופיעה תמונה נוספת של ואגינה. זה היה נורא. עור-פחם חרוך ושרוף לחלוטין, ועליו פלומות שיער שחורות ועבות, שמקיפים מעין מוח צהבהב-ורדרד של קוף.

סופי והשכונה כולה יכלו לשמוע רכבת "איכס" מקצה המנהרה.

לא יותר מזל משכל, גם לא יותר שכל ממזל.

אז מה שלא תעשו, אל תחפשו בגוגל Blue waffle או Giant cheese taco.

...............................................

זה סיפור אמיתי שמבוסס על המציאות. זה קרה לפני שנה וחצי לערך. לפעמים קורה לי שאני טיפשה וסקרנית, זה בא והולך ולא תמיד לטובתי.

דברים שצריך לציין: אני משתתפת בתחרות "הסיפורים המלוכלכים בישראבלוג", סרט 43.

סבלתי המון למען הפוסט הזה, כדי לתאר את הזוועות הייתי צריכה להתבונן בהן וזה לא היה קל! אז עכשיו אם לא אכפת לכם אני זקוקה לחיבוק ואני כנראה לא אהיה מסוגלת לאכול כלום במשך שלוש שעות (במקרה הנחמד). 

-שקד-

אבל לפחות הצלתי חיים.