אני באיטליה, אם שכחתי להכריז על כך בטעות. או לא בטעות, אני לא זוכרת מה עבר לי בראש.

בכל מקרה, השנה לקחנו מדריך (סקי, כן. שכחתי לציין שזו חופשת סקי. אז הנה הבנתם). סיווגו אותי בקבוצת סילבר בייס, שהם בעצם מתקדמים שעושים פרלל, אבל לא מושלם. כלומר, אנחנו בסדר עם הרגלים מגונים.

עד כאן טוב ויפה.

נפלתי היום במקום לא אסטרטגי כל כך, נפילה קשה אבל נכונה יש לומר. כן, יש נפילה נכונה ויש נפילה לא נכונה. אז נפלתי נכון במקרה.

באמצע ירידה אדומה, ממש באמצע שלה. בום נפלתי. המחליקיים שלי עשו צלב כל כך מושלם שישו היה רואה ומיד מורה לסוקלים שלו לתלות אותו על אחד כזה בדיוק.

בחיי

ועכשיו אני בלובי לבדי, על המחשב כדי להרגיע את הרגליים מהנעליים המגעילות. זה עוד טיפה כואב אבל מחר אני מניחה שכבר יעבור.

ממש נחמד כאן באיטליה, האנשים נורא חמימים והם לא שולחים מבטים מגעילים כמו הישראלים.

אפרופו ישראלים מגעילים, רוב החברים שלי לא משהו היום. אולי מחר הם ישתפרו, אבל אני לא אדע כי מחר לא אהיה על המחשב. ככה החלטתי, מחר בריכה. אולי.

לא הבאתי לכאן את מרטין, כי היא מסרבלת מידי. הבאתי פוקט קטנה (אותה פוקט שצילמה את התצלומים האחרונים בפוסט שלי על איסלנד). קצת קשה להגיע איתה לתוצאות אומנותיות ברמה גבוהה ורמת הדיוק שלה לא משהו, אבל היא מצלמת. במקומות מוארים היטב היא אפילו מתעדת כמו שצריך.

נמאס מהפוסט הזה.

-שקד-

ג'קופו.